הים הגדול פרוש למולה, והיא נושמת נשימה עמוקה וחודרת.
היא פורשת ידיים, ושרוולי שמלתה מתנופפים ברוח החזקה של החורף העצוב.
משתוקקת לגשם,היא נושאת עיניים אל עבר השמים השחורים ומייחלת לטיפות מים שירטיבו אותה.
מאוכזבת, היא יושבת רכונה אל האדמה רווית הבכי שלה.
בדממה עצורה היא סובלת, בשתיקה מוכרת היא חשה כאב בכל חלק בגופה השברירי אך החזק מכל מכה.
מחשבות ממלאות את מוחה, והיא מגרשת קווצת שער בלונדינית חיוורת ממצחה.
בניסיון להבין את חייה המקוללים, היא צועקת את נשמתה אל עבר האופק,ובוכה בדמעות של דם את רצונותיה הכמוסים ביותר.
הרוח נושבת בחוזקה, מרעידה את גופה וזוממת להפילה את התהום האפל.
מתלבטת.
חושבת.מחזיקה.
עוזבת.
נופלת.
חיוך קל מתפשט על פניה בדרכה למטה,אל עבר סופה הקרב.
לא בוכה יותר,לא סובלת.
לא נשארת בעולם ללא אמת.
מאמי תכתבי להבא כותרות ענייניות
תקראי בבקשה את חוקי הפורום!
יצא ממש עצוב והסוף כל כך כואב
אבל אהבתי את כותבת מדהים מאמי
אוהבת אותך
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ואו 😮 קטע יחסית קצר לכל הקטעים שאת רושמת
אבל תיארת הכול בצורה כ"כ עוצמתית והסוף עצוב במיוחד.
אוהבת אותך כישרוני שלי 3>
מורני סורי לא הייתה לי כותרת\=
ותודה בנות [=
אוהבת 3>
