לאט לאט אני מבינה מה אני בשבילך,
לאט לאט אנשים פותחים לי עיניים לגבייך והמשמעות שלך בחיי.
הכול קורה לאט בצורה איטית ומתמדת כאילו מתוכנן מלמעלה כדי להפריד בינינו.
והמחשבות עליך מטרידות את נפשי,נפשי צמאה לחיבוקך ומגעך,הדברים פשוט הולכים ממני
ואתה מתרחק יותר ממה שחשבתי שתתרחק.
וכמה שנראה שהכול הולך בקצב איטי,דברים שמזכירים אותך מסתימים פתאום ממש מהר.
אבל אני,אני עדין לא יודעת מה אני חושבת,מרגישה,מה אני עוברת בתקופה הזאת.
אני רוצה להבין חד וחלק מה באמת אתה מהווה עבורי,אני בעצמי מנסה מידי פעם להתגעגע בכך שמסתכלת על התמונה שלנו יחד,ולפעמים יש רגעים שאני מרגישה ריקנות מסוימת כאילו בתמונה שם,זה לא אתה.
אני חושבת,תוהה מה באמת אתה בשביל חיי,האם כדאי לי כך לשבת ולחכות לך כל פעם מחדש,האם כדאי לי לחשוב על שנינו יחד כאחד.
אני רוצה אותנו יחד,לנצח שנינו תמיד
אבל זה לא באמת יקרה,הכל ברור מכל מה שקורה מסביב,הריחוק בינינו,התכנון מלמעלה ששנינו לא נ]גשים יותר זה הכל לטובה אומרים לי אנשים,אבל אני מנסה באמת להוכיח שזה לא כך,אלא אהבה אמיתית.
ונכון שאני מדברת עליך יותר מידי,נכון שאני לבד לא יודעת מה אני מרגישה
הרגשות מתערבבים,מחשבות מתבלבלות והכול פתאום מתרחק כאילו לא היה ולא יהיה לעולם.
ואני שחשבתי שיקרה,שיהיה
באמת רואה ששום דבר כבר לא יחזור כמו קודם,
אתה לא בשבילי
אני לא בשבילך
אבל אתה תמיד מהווה משמעות בחיי,תמיד יש לך מקום בלב
כי בלעדיך אי אפשר לחייך.




