מוזר שכזה .

אתה הבן אדם האחרון שהייתי חושבת שפעם ייצא לי לכתוב עליו
לכתוב לו.
ועוד מסיבות כל כך משונות
אלה באמת אני ואתה?
אבל...
כמה צבוע זה מרגיש..
איך זה בכלל מרגיש?
אני לא יודעת
קצת הלכתי לאיבוד
גם אתה, לא?
הייתי מעדיפה שהכל יחזור בינינו לקדמותו בלי המתח המיותר הזה
כי אתה חסר לי.
חסר לי להגיד לך כל מה שעולה לי לראש בלי לחשוב פעמיים גם אם זה הדבר הכי מטומטם שיכול לצאת לי מהפה.
חסר לי להתקשר אליך באמצע הלילה רק כי היה לי ממש משעמם ובעניין הזה אתה האטרקציה היחידה שלי בשעות כאלה. ואז להעביר איזה שעתיים בשיחה על.. כלום. סתם. לא משהו מיוחד.
אני אתלונן כרגיל. אתה תצחק עליי..כרגיל.
חסר לי סתם לדבר איתך בלי לחשוב מתי דיברנו פעם אחרונה מי יזם את השיחה ולמה.
אתה יודע אפילו להגיד סתם שאני אוהבת אותך ושלא תהיה לזה משמעות כפולה כמו שיש לזה עכשיו..
לאן כל זה הלך? ובשביל מה..?
בשביל הרגע ההוא שנראה כל כך "קסום"
אז זה לא שווה את זה!
אני לא יכולה להגיד שלא הרגשתי כלום
אבל..
אני רוצה את הכל בחזרה.
כי אני לא בנויה למשחקים האלה...
וזה בדיוק מה שאתה עושה!
משחק!
ואני ידעתי את זה מלכתחילה
הרי.. אני ידעתי הכללל
ובכל זאת זה קרה
הייתה סיבה לזה שמבחינתי בינינו שום דבר לא יכול לקרות דווקא כי אני יודעת איך אתה..

אולי באמת אין דבר כזה ידידות =\