כן שהתחלנו הכל היה מקסים...
היינו חברים טובים אני ואת דיברנו על הכל
סיפרת לי דברים שאת לא מספרת לאף אחד..
ורק בגלל שהיה חבר עצרתי את עצמי אפילו שידעתי שאת רוצה ואני רוצה
המשכנו לדבר והתקרבנו.. ולאט לאט יכלת לשאול\לדבר על הכל
גם עם החבר שאלת מה כדי לעשות.. ואני מהצד כבר הייתה אהבה והלכה..
עזרתי תמכתי רציתי שיהיה לך אושר.. ובסוף רק נפגעת ממנו...
אנחנו המשכנו להתקרב... שעזבת אותו התנשקנו נשיקות קטנות
ואחרי זה שוב חיכיתי חשבתי עלייך... שהאהבה שלך אליו תעבור...
ושהיא עברה.. התנשקנו שוב הפעם יותר והתקדמנו..
והיינו ממש קרובים.. כל כך קרובים... שבשבילך אנחנו אחים...
חברה אמרה לי.. היא אמרה זה בטח לא נכון ואת רק משקרת לעצמך...
שאת אוהבת אותי... אבל המילים כמו אח מהדהדים...
ושוב אחרי שדיברנו את היית מבולבלת ולא רצית לפגוע (למרות שפגעת)
ואני הבנתי שאחנו חברים טובים נורא טובים וכנראה יותר מדי טובים...
שמחתי באמת שכן.. אבל החברים אמרו היא כן רוצה תעשה תנסה מותר לך לחשוב עלייה ככה...
ואני שוב התאהבתי.. לא אהבה גדולה אבל כן חיממת לי את הלב...
ואחרי זה היינו ביחד.. אבל רק בתור חברים טובים ניסתי לנשק.. אבל לא הלך..
דברתי איתך על זה... ושוב מבולבלת ולא רוצה לפגוע... ואני כבר נהייתי פתאטי..
ויום אחרי שהמצב חזר.. (היינו קצת(הרבה) שתויים) דיברנו...
כבר נמאס לדבר על זה ... אבל זה מה שהיה...
ואמרת שאת לא יכולה לראות אותי בקשר רומנטי...
והמילים כמו אח שוב חזרו.. והם ממשיכות להדהד..
אני עדיין רוצה את הקשר איתך כמו שהוא.. אבל. אני עדיין רוצה לנסות...
אני אשלים עם זה מתישהו.. אני אהיה רע אלייך בזמן הקרוב לא יודע למה כנראה ככה ההרגשה...
וככה אני הבנתי.. שלהיות בנאדם טוב שדואג ועוזר לא יתן לי כלום בחיים...
צריך להשתנות להשליך את הרגשות להפסיק לדאוג לאנשים שאני לא מכיר...
לא רוצה להיות אח\ידיד\מישהו שאי אפשר להתאהב בו...
איתך זה כנראה לא יהיה מה לעשות... אבל ההבאה אני לא אדאג אני לא יהיה כזה...
עכשיו עם הכאב בלב נמשיך לדבר.. אולי נתקרב יותר.. ויום יבוא שאת כן תרצי אותי...
תביני שאין אחר.. שאני באמת רציתי רק לטובתך.. אבל אז זה כבר יהיה מאוחר...
כי אני כבר למדתי את הלקח... אבל אולי באמת אולי אני ארצה..
טוב זה בעתיד ועד אז אני כבר אשתנה...
טוב זה שיר\מכתב שלי אליה\הפריקה שלי...
אני מקווה שאני אשתפר.. ואת האמת זה באמת משחרר...




