שוב אני חוזרת לשם,
למרות שזה מכאיב.
שוב מתחילה ללכת באותה הדרך,
באותו השביל.
השביל שפעם היה מרוצף באבנים יפות,
היום הוא אפור ככה,כמעט שחור.
מתקדמת לאט,
מביטה על הנדנדה, שפעם הייתה ירוקה,
והיום היא שחורה,מתנדנדת על ציר אחד.
מתקדמת עוד כמה צעדים,
רואה את מה שהיה פעם בית.
היום הוא רק שלד,
הרוס,שבור,גמור פשוט.
מפנה את הראש,
ומאי שם מבצבצת עגלת התינוק.
צבעה דהה לגמרי,ורק הסדין נשאר בחלקו.
נכנסת לשברים,
מדלגת בין ההריסות,
נכנסת לחדרים שפעם היו בהם חיים.
והיום,
היום הם כבר חיים בשמיים.
נשארו שם רק כמה תמונות שאיך שהוא ניצלו,
תמונות שתמיד יהיו איתי,
והחולצה הלבנה שלו,
אומנם טיפה מלוכלכת אך עדיין שלמה,
אותה החולצה שקניתי לו כשנהיה בן שנה.
וכל זה??
כל זה קרה ברגע אחד.
ביום אחד,
שבו ישנתי אצל חברה.
---------------------------------------
לא עליי חס וחלילה,
פתאום היה לי דחף לכתוב וזה מה שיצא..
תהנו :]
כואב כ"כ 😢
ומדהים באותו מידה .
אוהבת
מדהים
נראה כאילו חווית את כל זה!
יצא ממש עצוב ומלא כאב
אני שמחה שזה לא עלייך מאמי
את כותבת יפהה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (koka15 @ 18/06/2008) כואב כ"כ 😢
ומדהים באותו מידה .
אוהבת
תודה 3>
QUOTE (תווווות @ 18/06/2008) מדהים
נראה כאילו חווית את כל זה!
תודה!!
QUOTE (נאפי @ 18/06/2008) יצא ממש עצוב ומלא כאב
אני שמחה שזה לא עלייך מאמי
את כותבת יפהה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
תודה רבה 😁
ואו מור,
זה כ"כ אמיתי כאילו,
רושמת ממש יפה,במיוחד הקטע הזה יש בו הרבה עומק!
QUOTE (שריני @ 20/06/2008) איזה מדהים !!
תודה (:
QUOTE (רגייי @ 20/06/2008) ואו מור,
זה כ"כ אמיתי כאילו,
רושמת ממש יפה,במיוחד הקטע הזה יש בו הרבה עומק!
תודה רבה!! 3>
