מאז שהכרתי אותך-ידענו שנהיה ביחד..היה מן קסם מטורף באוויר שגבל בשיגעון קליל,שלך..לא שלי.
עברנו שנתיים של אהבה,צחוק ואושר בלתי נתפס.
תמיד פינקת אותי,קנית לי,אהבת אותי-ותמיד הבטחת שתגן עליי.
"ומה יקרה אם לא תהיה לידי כדי להגן עליי?".שאלתי מבודחת מביטה בעינייך היפות.אתה החזרת לי מבט דואג שגרם לי להרגיש כל כך קטנה ורכה בזרועות הגבריות שלך.
"אני אחשוב על משהו".אמרת ברצינות,ואני חשבתי שאתה צוחק יחד איתי.
אבל לא צחקת,בפעם הבאה שבאת אליי נופפת בתרסיס פלפל.
"מה זה?".חייכתי כלא מבינה.
"את צריכה לשמור על עצמך כשאני לא אוכל לשמור עלייך".הסברת בעיניים רציניות.
"למה שלא תשמור עליי?".נבהלתי לרגע,תמיד היית מגן עליי,הייתי הדבר היקר לך ביותר.
"אם במקרה לא אהיה איתך באותו הרגע".מיהרת להרגיע אותי ואני קיבלתי את ההסבר בהבנה.
"תודה".חייכתי והנחתי את תרסיס הפלפל במדף שבארון.
בכל פעם שהייתי סתם יוצאת מן הבית ואתה לא היית איתי,היית שואל אם לקחתי את תרסיס הפלפל.
"אני לא צריכה לקחת את זה לכל מקום,אני נמצאת קרוב לבית-רק איתך אני מתרחקת".הייתי מסבירה שוב ושוב.אתה היית מזעיף פנים אך חוזר לעצמך אחרי זמן קצר.
התרסיס נועד כדי ליצור תכסיס.תמיד הייתי שלך-והרגשתי שתרסיס הפלפל נועד גם הוא כדי לשמור אותי שלך,רחוק מהשאר.
ממש כמו אנטומיה של חיות-מסמנות את הטריטוריה שלהן בעזרת ריח-כך גם אני סומנתי-בתרסיס פלפל שהצתוותי לקחת איתי לכל מקום.
חלף הזמן,הקשר שלנו דעך מעט בכל פעם,ניסינו לתקן-זה פשוט לא עבד,האביב עבר ואיתו גם אנחנו-שייכים להסטוריה,שייכים לעבר.
היום הבנתי את הכוונה שלך,ובכל פעם שאני יוצאת מהבית,אני מפחדת עד מוות וטומנת בכיסי את תרסיס הפלפל שקנית לי-כי כבר אין מי שיגן עליי...




