כלואה בתוך זרועותייך החמות והמגנות, נושמת את הריח שלך,
מנסה לנשום עמוק ככה שכל הגוף יתמלא באוויר אך לא מסוגלת, נחנקת מבפנים, תופסת עם הידיים אותך, מנסה להבין שאתה אמיתי, מנסה להגיד כמה שאני צריכה אותך, אך המילים לא יוצאות מהפה.
מנסה לבכות, אך הדמעות כלואות בפנים, זולגות בנשמה, שורפות כל מקום שבו הן עוברות, מכסות את הנשמה בדם.
אני תופסת את החולצה שלך חזק כדי שלא תעלם, מפחדת שכל זה חלום וכשאני אתעורר שוב לבד.
אתה מחבק אותי חזק יותר, בעדינות, כמו ציפור קטנה ושברירית, מלטף את שיערי הרך ולוחש מילות הבנה, אני מתענגת על קולך העמוק שלוחש את שמי בעדינות, מנסה להגיד לך כמה שאתה חשוב לי, אך המילים לא יוצאות.
הדמעות חונקות אותי, אני מרגישה את הגוש בחזה, כאילו שמישהו הכניס לי לשם יד ותופס לי ריאותיי, לא נותן לי לנשום עמוק, מוציא ממני את האוויר.
מנסה לנשום עמוק אבל עדיין מרגישה חנק.
הדמעות מתחילות לזלוג, הן מרטיבות את הריסים, מערפלות את הראייה...ומשחררות את הנשמה.
אני בוכה בזרועותיך, מנסה לנשום, נחנקת כשאני נתפסת בחולצה שלך ושואפת קצת מהריח שלך.
בוכה.
נושמת עמוק, הבכי משחרר, הדמעות לא מפסיקות, אבל הן זולגות לאט, משחררות אותי, אני ממשיכה לבכות, אתה מחבק אותי, מלטף אותי, מרים את פני ומנשק, בוכה איתי, חולק איתי את אותם הרגשות, מרגיש אותי כמו שאני מרגישה אותך, אנחנו אחד, אני בוכה בכתף שלך, הדמעות שלך זולגות על ראשי, אתה בוכה כמו ילד קטן, אני צוחקת דרך הדמעות ומלטפת את לחייך.




