לפני הכל, אני ממשיכה את שאלה של מוות בתחילת יולי, אז אל תשאלו על הסיפורים השניים כי אני לא אמשיך אותם. (סקסי לאב אני אמשיך אבל לא בזמן הקרוב..בגלל שזה די על החיים שלי ואני לא במצב שאני יכולה לשתף עכשיו)
מקווה שתהנו מהסיפור הזה, הוא יהיה ממש קצר. 😉
חייה של נערת המסיבות
"אז מה הסיפור שלך?"
"סיפור.."
"יש כל מיני סיפורים"
"ויש כל מיני ספרים"
"משמע...."
"משמע שאני לא ספר פתוח"
"אני אוהב את הגישה שלך"
אותו חתיך, שבנות בדרך כלל נוהגות להשליך עצמן עליו מסתכל לתוך עיני,
עיניים ירוקות ומסתוריות, כמו שכולם אומרים
חייכתי, לא עניתי..שיישאר בסימן שאלה, רק ככה צריך לנהוג בהם
"איך קוראים לך, לא אמרת"
"לא שאלת"
מופרעת שכמותי.
הוא חייך, והוא לעומתי ספר פתוח, יכולתי לקרוא אותו מבלי לדעת לקרוא - זה בלט: הוא נדלק, שם לעצמו מטרה: להשיג אותי.
"אז..אם אפשר לשאול, איך קוראים לך?" שאל בחיוך מתגרה
"קארן"
"יש לך שם אחד היפים"
"תודה" חייכתי "ואיך קוראים לך?"
"אושר"
"טוב אושר..יש לי עוד לילה שלם לרקוד,אז תודה על המשקה"
קרצתי, והלכתי.
"את עוד תראי אותי" צעק, בסוג של פלירטוט.
חייכתי אליו, והחלטתי לזרום במשחק שלו
"דרך אגב, אושר.. אתה ספר פתוח"
אמרתי ונעלמתי בין כל הצעירים.
~כעבור 45 דקות~
"שמעי..בתור ספר, את רוקדת לא רע"
לחש לי באוזני בזמן ריקוד לטיני שהושמע באופן יוצא דופן
לא עניתי, חייכתי ומשכתי אותו למרכז הרחבה
"אז בוא נראה איך אתה רוקד בתור ספר"
"או או.. אני לא בטוח שתעמדי בקצב"
"סמוך עלי" חייכתי בערמומיות "אני אסתדר" והתחלתי לרקוד.
רקדנו באופן תואם, כאילו אנחנו לומדים שנים ריקוד ביחד
כל תנועה הייתה חופפת לשנייה
רקדנו בחושניות ובקצב
הוא מחבק אותי מאחורה, ידיו מרקדות על מותניי
אני קולטת מן הצד את החברות של אחותי מסתכלות בקנאה, מתלחששות ומרכלות.
שמה עליהן זין וממשיכה.
הסקסיות נשפכת, ממני וממנו.
רוקדים לצלילי המוזיקה בתיאום מושלם
"מתי אני אוכל לקרוא את הספר?" שאל בהתגרות
"אוו..אני לא בטוחה שאתה תתמודד עם זה"
"תני לי לנשוא באחריות..אני אקח את הסיכון."
השיר הסתיים,והמוזיקה התחלפה לרמיקס חרוש
"שתייה עלי?" שאל
"אני רואה שמישהו לארז' היום"
"תני לי לפנק אותך ואז תראי מזה לארז'"
"חח בלי להעליב, ברגע זה נשמעת כמו ערס מצוי"
"חס וחלילה"
הגענו לבר, קיבלתי מבט מהברמן, שכבר ניסה לקבל את המספר שלי שבוע לפני,ניסיון כושל.
מספר? בדרך ככל לוקח זמן עד שאני נותנת.
האושר הזה, בכיוון הנכון.
"אז מה את שותה?"
"כמוך."
השארתי את הבחירה בידיו, את המבחן הזה, אף גבר לא עובר.
הוא לחש לברמן את ההזמנה, ואז הוסיף.."פעמיים"
חייכתי, מעניין מה הטעות שלו.
"בבקשה" הגיש לנו הברמן כעבור חצי דקה.
האמת? שלא היה לי מושג מזה, הקוקטיל לא היה מוכר.
"שזה..?" שאלתי את אושר
"תטעמי"
"רק שלא שמת לי שם איזה סם אונס, אני פה עם חברות שבטוח שמות עליך עין עכשיו, אז חבל.." צחקתי
"חח זה בסדר, לא הייתי רוצה להתעסק איתך לפחות עד שאני אדע מה הסיפור שמסתתר מאחורי הירוק הזה"אמר והביט בעיני..'הירוק הזה' כמו שכינה.
הפנתי מבט לאחותי, המבט שאומר 'שימי עין הזמינו אותי למשקה'
קיבלתי חיוך - בתור אישור, ולגמתי.
זה היה חזק, אבל טוב.
מאוד טוב.
"ואו! ומזה בדיוק?" שאלתי "זה חזק" הוספתי
"הייתי ברמן בעבר, קוקטיל שלי"
"ואיך קראת לו?"
"למה? למשקה?"
"ברור"
"חח..אין לו שם. אבל כשאני חושב על זה, הגיע הזמן שיהיה לו אחד כזה"
"יאאלה, שיהיה משהו חזק, כמו הקוקטיל"
"מה דעתך על...'Karen Book'?"
שמע עכשיו..זכית בטלפון שלי, למרות שאני בטוחה שאתה משתמש בטריק הזה על כל אחת.
"סחטיין על השם! אני אהבתי..אבל בדוגרי, על כמה בנות ניסית את זה?"
"האמת? את הראשונה שנותנת לי לבחור לה את המשקה"
"אל תתלהב, זה מבחן למשקה שני"
"אז את בוחנת אותי.."
לא עניתי, ולגמתי מה'קראן בוק' שלו, או שלי.. 😎
מוכנה לקבל ביקורת 😊




