חיים חפר - על חיל השריון

על חיל השריון / חיים חפר



"אף פעם לא הבנתי מדוע בצבא יש אנשים הבוחרים מרצונם החופשי ולא מתוך חובה, כל מיני חילות ומקצועות משונים.

הנה, למשל ישנם כאלה שמוכנים לקפוץ מאווירון ובלבד שיהיו צנחנים. וישנם אחרים, שהם ממש מאושרים לסחוב מכשיר קשר ולהיות קשרים.

ישנם חיילים אחרים לעומתם, שלא אכפת להם רטיבות, רק להיות בחיל הים. ויש כאלה שממש כועסים, אם לא נותנים להם,למשל, להיות טייסים.

באמת, רבותיי! הרשו לי לצחוק ולגחך, כי מלבד הח"ן (חיל נשים), שאליו היינו כולנו רוצים להשתייך, אין חיל יותר נעים, יותר שובה את הדמיון, מאשר, ניחשתם- חיל השריון!

אתה קם לך ב4 בבוקר בדיוק, מותח את השרירים ומרביץ פיהוק, ואח"כ תוך חצי שנייה, מתגלח ומתרחץ בחצי מימייה.

וכדי שתרגיש כמו חייל ממשי, בודק ומנקה את הנשק האישי.

ואז יש לך זמן (חצי שעה לפחות), לקפל את השק שינה ולארגן את השמיכות, ולהכין לחבריך ארוחת בוקר קטנה, מלחם יבש, מרגרינה רכה וגבינה ישנה,

וסלט שלם חתוך דק-דק, והכל מתובל במנות יפות של אבק. ואז, בקריאת הידד! האח! כל הצוות מתחיל לנקות את התותח, וכשהתותח כבר נקי במאה האחוז,

אז מתחיל הגירוז-הגירוז-הגירוז. כל מה שבסביבה (אינני מפריז), מקבל באהבה מנה יפה של גריז.

הקפיצים, השרשראות, גלגלי השיניים, החולצה,הצוואר וכמובן האוזניים. ואח"כ, כדי שלא יהיו אי הבנות, צריך לעשות מה שקוראים תיאום כוונות

(כי הרי זה פשוט לא ייתכן, שכל אחד למשהו אחר יכוון!). ואיפה בדיקת המערכות, ואיפה בדיקת המנוע, ואיפה, נו מה שמו? המשתלשל ההוא ששמים על הלוע?

וחוץ מזה, כדי שלא יחלידו הידיים, עושים אימון לפני ואחרי הצהריים.

ולעת ערב כשהרוח נושבת קרירה, כל אחד מבלה שעה בשמירה.

ולפעמים, גם ייתכן, הוא אפילו שומר עוד שעה על החניון השכן, וכך הלאה וכך הלאה, עד השעות הקטנות של הלילה.

העיקר, רבותיי! מה יש לדבר? ראיתם בימי חייכם חיל נחמד יותר?

חיל מוצלח יותר? חיל יותר נעים? חיל שבאמת עושים בו חיים?

וחוץ מזה, אבל זו לא חוכמה-

הוא האגרוף המנצח במלחמה!"