הצעת פתרון בחינת בגרות ספרות - אנקורי

פרק ראשון: שירה
שירת ימי הביניים
1. לבי במזרח – שיר געגועים לציון, אלו מובעים בעזרת סידרה של ניגודים ושאלות רטוריות. הניגודים,
ניגוד של מקום: לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב, בניגוד זה שימוש במטפורה היוצרת ניגוד נוסף בין
אהבתו הבאה לידי ביטוי באמירה "לבי" לבין מקומו, ניגוד נוסף המובע בעזרת הצימוד חבל – כבל,
מעיד שוב על מצבו הנפשי של הדובר. ציון באזור השליטה הנוצרי, ואילו הדובר כבול בידי בני ערב. יש
הרואים בניגוד זה הקבלה שהרי חבל מסמן לא רק אזור אלא גם כבלים. ניגוד נוסף המובע בעזרת
צימוד חלקי נמצא בבית המסכם, הצימוד בין יקל – יקר, הדובר מוכן לעזוב את עושרו בספרד ובניגוד
הוא רוצה לראות את עפר הדביר.
השאלות הרטוריות מביעות את מצבו הנפשי – הוא אינו יכול לשלם את נדריו, אינו יכול לאכול ולהנות
מהמזון. נשים לב שהמילה החוזרת בשאלות הרטוריות –"איך" "איכה", מזכירה את צליל הכאב.

2. יפה נוף שיר כמיהה לציון של הדובר היושב בספרד, המכונה "פאתי מערב". הדובר הזוכר את העבר
רוצה לעלות לארץ ישראל גם אם השכינה גלתה מהארץ והארץ חרבה, הוא מבטיח לשקם את הארץ.
הניגודים בונים את הרעיון בעזרת יצירת ניגוד בין עבר והווה: א. ציון, מקום הדובר במערב. ב. ניגוד
בין עבר מפואר וחורבן הארץ בהווה. ג. ניגוד בין העבר וההווה, בעבר מלך ובהווה נחש שרף. ד. בבית
הראשון ישראל "קריה למלך", בבית הרביעי "מלכך אין בך". השיבוצים המרובים מציגים את
התודעה של יהודי הרוצה בארץ ישראל: שיבוץ כינויי ארץ ישראל: "יפה נוף" תהילים, "קריה למלך
רב" ישעיהו, "לך נכספה נפשי" תהילים, "כבודך אשר גלה" מדרש, "המון רחמי" בראשית, "כבודך
אשר גלה" אזכור למדרש האומר "כשחרב בית המקדש גלתה שכינה מישראל" "על כנפי נשרים"
שמות, "נחש שרף וגם עקרב" דברים, "את אבניך אחונן" תהילים.

שירת ביאליק
4. הקיץ גוע - הוא שיר מתהפך, החוויה השולטת בשלושת בתי השיר, פרט לשתי השורות האחרונות, היא
חוויה רומנטית. חוויה זו מובעת בכמה טכניקות: א. טכניקה לשונית, בבית הראשון אין סימני פיסוק,
בבית השני הפסקה אחת, ואילו שתי השורות המסיימות את השיר בנויות משני משפטי שאלה קצרים
ומשפט צווי קצר. ב. ריבוי הצבעים, תוך אזכור פציעה. ג. יצירת חוויה רומנטית בבית השני, תוך ציון
הפרדס – חורשה שבה מטיילים גברים בודדים ובנות בודדות והבודדים הללו נושאים עיניהם למעוף
החסידות. ד. האנשת הלב ויום הסגריר. שתי השורות המסיימות את השיר יוצרות ניגוד בין
הרומנטיקה והמציאות הקשה הרלוונטית לחברה בה חי הדובר.

שירת המאה ה 20-
6. ירח – בשורה הפותחת מחייה הדובר חוויות טבע אותן הוא מתאר לאורכו של השיר, התמונות
המתוארות: א. תמונת העיר, שמי העיר בשעת לילה הם כעיר חומה. ב. קולות העיר – בציור של עיר,
הטבולה בבכי צרצרים. ג. האנשת הדרך הצופה אל ההלך. ד. הברוש ככידון התקוע בירח. ה. האנשת
המים הם בעלי האגם, והם המביטים בנו. ה. העלים כעגילים. ו. תמונות הטבע כצעצועי האלוהים. כל
אחת מהתמונות ממחישה את חווית הדובר, הרואה בהתגלות שלפניו הולדת מחודשת של הטבע,
חוויה אותה איבד הגר בעיר.

9. מטמורפוזות - הדובר יוצא כנגד החברה, ההמון, שבקלות יחסית משנה את ערכיו. ביצירה מציג הדובר
את התייחסות ההמון לנאצים, מסתבר שבכל מדינות אירופה אהדו את המשטר, רק מיעוט קטן לא
התנגד לו, כשם שעם נפילת המשטר הנאצי שינה ההמון ערכיו.
המשורר משתמש בחריזה בכדי להביע את הרעיון וליצור רצף בשיר. נשים לב לקשיים של הקוף לאמץ
לעצמו את דרכי ההצדעה ועל אי יכולתו ללמוד את דרכי ההמון החדשים שלאחר המלחמה. קשיים
אילו מתוארים במסגרת השיר בבית השני שלפני האחרון. הבית הפותח שלאחר הציטוט מהעיתון, הוא
חשיפת הרעיון ואילו הבית האחרון, המתאר את אפל הלילה, מציג את חשיבת הדובר על ההמון.

10 . גרויטציה – בשיר מתואר תהליך של קירבה – משיכה, גרויטציה בין שתי דמויות. בשלב ראשון
מצהירה המתבוננת "שיש ביניהם הכרות מוגבלת", שלב שני מגע בין הראשים, כששניהם מודעים
לנוכחות המשותפת. הדובר מתאר את הקרבה בין השניים בעזרת שיבוץ מתוך שירו של ביאליק
"הכניסיני תחת כנפך", שהוא שיר אהבה, רצון השניים הוא באהבה זו. אהבה שאין בה להט של ברק
ורעם, אלא תחילה של תנועה.
בחשיבה של בני הנוער היום, תראה תגובתה של הנערה הקמה ויוצאת כתגובה לא סבירה. בדור
הקודם היה חשש ממגע כזה, לכן ניתן לראות בתגובת הנערה, שהיצר דוחק בה בניגוד לחינוכה,
כתגובה שבנורמה המקובלת.

17 . טיול ישראלי – שיר -10 הדובר ממחיש את דמיונו, כשהוא מעביר את השאלה העניינית בספר החשבון
אל דמיון הילד העונה לשאלה, לא מתי יפגשו אלא מה יקרה שיפגשו, הילד מעלה שאלות אחרות על
מפגש בין בני זוג, אם יפגשו כמה זמן יחיו יחד, שאלות הילד לא נשאלות בספר החשבון, ההופך
ביצירה למטפורה לחיים.

פרק שני: סיפור קצר
18 . מוטיבים חוזרים – עגנון "האדונית והרוכל": הסכין, האכילה, פניית האדונית "מה אתה רוצה יהודי"
"המרבה לשאול מעמיק לו את השאול" הסכין, מופיעה בתחילת היצירה, האדונית קונה אותה
מהרוכל, רואה בעיניה סכינים, בחלומו סכין פוגעת בדמות שלג, בשיני הכלבה רואה סכינים, בסכין
ניסתה האדונית לרוצחו. הסכין מעצבת את פחדיו של הרוכל מפני האדונית. האכילה – יהודי שומר
מצוות לא יאכל בבית יהודי שאינו כשר, כבר ביום השני אוכל הרוכל בביתה של האדונית. הידרדרותו,
מובעת בתיאור הנאתו מאכילה לא כשרה, ובעייתו המגבירה את פחדיו כשהוא שואל את האדונית
מדוע אינה אוכלת, והיא משיבה לו "דם אנשים אני שותה ובשר אנשים אני אוכלת". מתוך פניית
האדונית אל הרוכל, ניתן ללמוד על היותה אנטישמית, שהרי לא נהוג בלשונות אירופה לפנות לזר בגוף
שני, "מה אתה רוצה...", הכינוי יהודי, בלשונות מזרח אירופה, הוא כינוי גנאי.
המשפט החוזר "המרבה לשאול..." מציג את אופייה של האדונית המנסה להתחמק משאלותיו
המביכות של הרוכל.
אנלוגיה – תקבולת – כדי להבין יצירה זו רצוי לקרוא במקביל את הרומן "ליידי צטרלי", העוסק
בבעיה דומה, היחס בין הליידי, האדונית ופשוט עם.
עגנון "תהילה" הקבלה בין דמותה של תהילה והרבנית.
בנימין תמוז – "תחרות שחיה". נוף - נוף הרחוב הערבי בשכונת מנשיה, נוף הבית הערבי שבפרדס, נוף
הבית הערבי בעין-כרם. נופים אילו מעידים על אהבתו של הדובר לרחוב הערבי, הם יוצרים ניגוד
לרחוב היהודי, הניגוד בין הבית הערבי היציב, לבין המהגר היהודי שהגיע ארצה. בין בתי חולון הלבנים לנוף יפו וריחותיו. תקבולת בין נאידה הילדה הערביה, המאמינה המסורתית, לבין הדובר האתיאיסט. בין עבדול כרים הלומד בקולג של המופתי (מנהיג הכנופיות הערביות) לבין המספר החבר
בנוער ההגנה.

19 . מספר רב של סיפורים עונים לנשאל.
קתרין מנספילד "הזבוב" התייחסות אל נפגעי מלחמה- יצירה אנטי מלחמתית.
דוקטרוב "הסופר במשפחה", יצירה צינית כנגד התייחסות בתוך משפחה, לחלק העני שבה ויצירת
שקרים שלא עומדים במציאות.
עגנון "מדירה לדירה" תיאור התרחשות בתקופת העלייה השלישית. התקפה כנגד החברה הפוליטית,
המזניחה את הילד, אותו משאירה האם על פתח הבית ואינה מתייחסת אליו. המספר יוצא כנגד
החברה החולה בירושלים (ראה בעיותיה של העיר היום) מגיע לתל-אביב, לחברה הרועשת, חסרת
המנוחה (ראה החברה כיום), חולם על אוטופיה של גן ושקט, אך מגיע למסקנה שעליו להקריב את
חלומו המושג למען הילד.

20 . הסיפור "דבר קטן וטוב", מציג את החברה האמריקאית במציאות הקיימת, תוך יצירת אנלוגיות
מורכבות בתוך החברה, אנלוגיות אלו משמשות את המחבר להצגת רעיונותיו. אחת האנלוגיות –
התקבולות, הן בין המשפחה הלבנה – משפחת ויס (ויס בגרמנית – לבן) לבין המשפחה השחורה.
האנלוגיה היא בכמה תחומים: א. הניגוד שבמוצא. ב. אן מאוד מסודרת, גם אחרי מותו של סקוטי
היא ממהרת לסדר את חדרו, משפחתו של פרנקלין מוצגת בבית החולים בתוך אי סדר. ג. אנלוגיה של
שמות: החברה האפרו אמריקאית אימצה לעצמה בעבר שמות מנהיגים - לנער קוראים פרנקלין. לבנה
של אן קוראים בקיצור סקוטי. ד. סקוטי נפגע ממכונית שמיד הסתלקה מהמקום – (שוב התקפה על
החיים באמריקה) פרנקלין היה מעורב בקטטה, כמו בכל דרמה אמריקאית, גם כאן מספרת המשפחה
שהוא לא היה מעורב. אן בדרכה מביתה חושבת על הניגוד.

פרק שלישי: דרמה
22 . המתח במחזה אנטיגונה בנוי על ניגוד שבין נאמנויות שונות, נאמנות הגיבורים לחוקים. חוק המלך
וחוק האל, הגיבורים מודעים לחוקים המנוגדים לעמדותיהם. אנטיגונה מודעת לצדקת חוק המלך
ואומרת זאת במפורש "לו בעל לי היה ומת, לו בני שלי שכלתי למענם חוק המלך לא עברתי מעודי"
דבריה אלו מעידים על ההתנגשות בין עמדותיה – האמונה בחוק האלים, המחייבת קבורת כל מת,
לבין הכרתה בחוק המלך. קראון מודע לחוק האלים ואף פוחד מפניו, לכן הוא נסוג פעמיים מעמדתו,
להוציא להורג את אנטיגונה שעברה על חוקיו.
נאמנות אחרת המתנגשת ביצירה היא הנאמנות למשפחה. הימון נאמן לאביו ולחוק המלך, אך יש לו
נאמנות אחרת לאהובתו אנטיגונה ולחשיבה הרציונאלית המחייבת אותו להבין שחוק המלך הוא חוק
המשתנה בהתאם למקום והזמן, לכן הוא מציע לאביו לו הוא נאמן, להקשיב לשינוי שחל בדעת
הציבור. קראון נאמן לבנו ומשפחתו וכואב את "בגידת" בנו.
דבר דומה נמצא ביחסים שבין איסמנה ואנטיגונה, איסמנה מודעת לחוק האלים ולנאמנותה לאחותה.
חשיבתה הרציונאלית (ובכך היא דומה להימון) מחייבת אותה בשל נאמנותה לאחותה, למנוע את
מעשה הקבורה האסור על פי חוק המלך.
24 . אחד המאפיינים את הדמות הטראגית, הוא המשגה הגורלי אותו מבצעת הדמות הטראגית. שתי
הדמויות הטראגיות ב"אנטיגונה" מבצעות משגה גורלי. קראון, הוציא צו האוסר לקבור את המת,
בניגוד לחוק האלים, המצווה "לא תלין מת". חוק זה של קראון ניתן במערכה הראשונה. במקביל כבר
במערכה הראשונה אנו למדים על המעשה המביש, המשגה הגורלי שמחליטה אנטיגונה לבצע, והוא
לקבור את המת בניגוד לחוק המלך. בחברה המדוברת כמו בחברה היהודית "דין המלכות הוא הדין".
אנטיגונה מבצעת את המשגה בשל נאמנותה לאחיה ולחוק האלים.
קראון הוא אב שכול, בנו מגרוס נהרג בידי צבא ארגוס, שבא להילחם בעיר בשליחותו של פוליניקס.
קראון המלך, רואה בפוליניקס בוגד, שגרם למות בנו הבכור. מניעיו של קראון ברורים ומובנים יותר
ממניעיה של אנטיגונה, שהרי אחיה הוביל צבא לפגוע בעיר. מניעיה של אנטיגונה מרגשים יותר את
הקורא. המשגה הגורלי הוא הגורם לטרגדיה, מות אנטיגונה, הימון וארודיקה. קראון רואה בעצמו
איש דמים.

פרק רביעי: רומן ונובלה
25 . א. עולמה של בלומה מצטייר בקטע זה בכמה דרכים: 1. בלומה מאוהבת בהירשיל, נראה שהגיע לביתה
של ציריל, חלמה להיות בת זוגו של זה. עגנון מתאר זאת בנסתר "מה הייתה תקוותה באותה שעה?"
2. ביחסה של בלומה לאביה שהיה משכיל מרבה לקרוא בספרים, עד שמת, רגזה עליו בשל סבלה של
אימה. משהלך לעולמו נקשרה בו. 3. תחושותיה של בלומה, החשה עצמה לאחר שנסתלקה מבית
הורביץ, כאילו נתייתמה בשנית. 4. תחושותיה של בלומה להירשיל, הבאים לידי ביטוי באנלוגיה.
הירשיל אסור בידי אמו ואילו היא בת חורין.

ב. הירשיל מאוהב בבלומה, מבקש את קירבתה, הוא אומר זאת בדבריו ובמחשבותיו, ומשווה בין
בלומה לאשתו. הירשיל שנשלח על ידי אמו לטייל, מוצא עצמו סובב כל ערב סביב ביתה של בלומה.
כשהאור בביתו של עקביא מזל נראה בעיניו כאור היוצא מחדרה של בלומה. השער חורק, בלומה
יוצאת והוא מתרגש. נפגע, כשראה יום אחד ליד ביתה, את גציל שטין העובד בחנותו של אביו. כל
חלומותיו של הירשיל קשורים בבלומה, רק לאחר הטיפול הנפשי שעבר בבית המרפא של לנגזם הוא
מצליח להשתחרר חלקית מבלומה, ובטוח שבלומה לא תינשא לאיש, משום שלא תיתן לאחר להנות.

26 . מספר רב של התרחשויות ודמויות מהעבר מוזכרות ביצירה, סיפור פשוט.
סיפור אמה של בלומה, מירל שהייתה קרובתו של מאיר הורביץ, ונראה כאילו היתה ביניהם קירבה
שבוטלה כשזה נשא את ציריל לאישה.
סיפור סבו של הירשיל שקולל על-ידי הרב והשתגע, היה קושר סיר לילה לזרועו. סיפור הטירוף
המשפחתי משמש כרקע להתרחשויות, סירובה של ציריל לאפשר להירשיל להשכיל, הרקע לטרופו של
הירשיל – רקע גנטי.
סיפור אחיה של ציריל מנו שהשתגע, רצו למנוע ממנו לימודי חול, ולהשיאו לאישה בה לא רצה, לכן
ברח אל היער והפך לטבעוני. סיפור זה הוא אנלוגיה לתחושותיו של הירשיל, הן בנושא הלימודים והן
בנושא הנשואין, שהם לא על פי רצונותיו. כמו כן סיפור הבריחה אל היער.
בסיפור נמצא סיפורי עבר על משפחתה של מינה, סיפור התנועה הציונית כמו סיפור דודו של הירשיל
שהיה בקבוצה שעמדה להתיישב במחניים, אך בשל התנגדות הרצל פורקה החבילה. מלחמת רוסיה
יפן, הפרעות ביהודי רומניה ועוד.

28 . הרומן "בעל זבוב", ויליאם גולדינג: הרומן מציג את דעותיו הפוליטיות של המחבר, על משבר בערכים
כפי שהוא מעלה. הרומן ביסודו מציג חשיבה המניחה שערכי החברה הקומוניסטית, מרקסיסטית,
לניניסטית אינם אפשריים.
הקומניזים הניח שבחברה דוברת לשון אחת, תרבות אחת, חברה שלא יהיו בה מתחים חברתיים על
יסודות אמונה, ויסודות כלכלים, חברה כזו תוכל להגיע אל השלמות. המחבר מוסיף גם את היסודות
הסקסואלים, כשהוא יוצר חברה של בנים בלבד, בני דת אחת – אנגלים פרוטסטנטים, בני לשון אחת
וגיל דומה. ומוכיח לאורך היצירה שגם בחברה כזו החיה בשפע כלכלי, לא תיתכן קיומה של חברה
שקטה, בוטחת בשל הפיתוי השטני הקיים בבני האדם, הרצון למותרות והרצון לשלוט. המחבר מציג
את רעיונותיו בעזרת תיאור היחסים בין הדמויות הפועלות, דמויות אותן הוא בונה במכוון. היחסים
בין ג'ק מרדיו המכוער לבין ראלף הצעיר היפה, בין חזרזיר המדען ועמדותיו, סימון הפילוסוף ועוד.

פרק חמישי: סיפור שלא נלמד
29 . הדימוי המרכזי הוא דימוי תחושת תסכולו של הדובר אל הנערה אותה הוא אוהב, לחיילים המחזיקים
חניתות. דימוי זה מסביר את אי השלמות שבאהבתו אל הנערה, תסכול שמקורו אולי במוצא השונה.
די אם הנערה אינה יהודיה, תחושת אהבתו אליה נתקלת בחמושים הסובבים אותה ומונעים ממנה
להתקרב אל היהודי אותו היא אוהבת, חמושים כאלו סובבים גם אותו, ומונעים ממנו להתחבר אל
האחרת, כך נוכל להבין גם את סיומו של הקטע, אחר זכה בה משום שלפני האחר לא היה מכשול.





בהצלחה לכולם !! :]