כבר לא יוצאים.

עצוב לי, וכבר כמה ימים בגלל זה.
אני וחבר שלי לומדים באותה כתה אז אנחנו עוברים את כל המבחנים ביחד.
במשך שלוש שבועות אחרונות היה לנו פרוייקט במחשבים שהיינו צריכים לעבוד עליו, וככה יצא שלא יצאנו כל השלוש שבועות האלו.
היינו ניפגשים בבצפר, ומדברים הרבה בטלפון, אבל לבלות הרבה זמן ביחד לא.
עכשיו אתמול ניפגשנו ועשינו עם חברים על האש, היה נחמד, והוא היה איתי, אבל הוא לא היה רק איתי לבד, אלא ביחד כזה יחד עם כל החברים.

מה שמעציב אותי זה שהרבה זמן לא יצא לי לבלות איתו לבד, והבעיה בעצם זה שהוא לא מציע לי להפגש.
אני מרגישה שאם מישו לא יציע לו לצאת עם כל החברה שיגיד לו שיציע לי להצטרף הוא לא יזמין אותי לבד- לבלות רק אני והוא. כיאלו הוא צריך שיהיו עוד אנשים רק כדי להפגש איתי.
מפריע לי שהוא לא הזה שיוזם את היציאות שלנו.

נכון שהיה 3 שבועות את העבודה על הפרוייקט הזה, אבל אני בטוחה שהוא יכל למצוא לי חצי שעה לפחות סתם להפגש להתאוורר.

אל תגידי לי לדבר איתו על זה. דיברתי איתו. ואמרתי לו בידיוק איך אני מרגישה, והוא הבין, והתנצל ואמר שהוא ינסה להשתפר, אבל הוא לא עושה כלום.
נגיד היום יום שבת, ודיברתי איתו עכשיו בטלפון וקויתי שהוא יציע לי סתם לצאת להתאוורר בערב, אבל הוא לא אמר כלום, וכשאלתי אותו מה הוא עושה בערב הוא אמר שהוא ילמד לבגרות בספרות שביום רביעי. (והיום יום שבת).
מעציב אותי שהוא לא יוזם, והוא לא מציע לי להפגש, ורק אני עושה את זה.

אני קרירה אליו עכשיו, אבל אפילו לא בכוונה, זה פשוט נורא מעציב אותי, שאני הזו שצריכה להציע לו "בוא נצא בערב" והוא לבד לא. כאילו כבר לא בא לו להפגש איתי ואם הוא ניפגש ביוזמתי אז כאילו הוא עושה לי טובה.
שתבינו, זה לא שהוא לא אוהב אותי או משו, הוא כן, אני מרגישה את זה ואנחנו חופרים אחד לשני בטלפון כל היום - יום יום, אבל פשוט מה שנוגע ללצאת, כאילו הוא לא רוצה לצאת איתי.

תודה לכל מי שעוזר =\