תמיד לכל סוף , יש התחלה חדשה .
תמיד אחרי הטוב , בא הרע .
תמיד אחרי הרע , בא הטוב .
אצלי ?
הדבר היחיד שהיה לי טוב זה שהעריכו אותי ואני לא ידעתי להעריך .
שאהבו אותי ולא ידעתי לאהוב .
במשך שנה , שנה שמישהו אחד בלבד היה לי בלב , פתאום להתאהב ?
לא נראה לי .
קשה להתאהב ועוד יותר קשה ? להתאכזב .
כל אהבה עטופה באכזבה , אכזבה ענקית .
אחרי שהכרתי יותר מידי בנים אחרייך , לא ידעתי כבר מה היא באמת אהבה .
ידעתי רק .. לא להאמין , לא לסמוך , לא לאהוב .
והכי למדתי ? לאשלות את עצמי , את עצמי ואת מי שאיתי .
למדתי לשקר לעצמי כל יום , כל בוקר , כל ערב .
למדתי להגיד לעצמי "את מאוהבת בו כ"כ .."
למדתי "לחשוב רק עליו ."
אבל הכל ?
היה שקר , שקר שאפילו אני האמנתי לו .
פעם אחת בחיים שלי הבנתי מהי אהבה ,
אהבה אמיתית , פעם אחת בחיים שלי חוויתי את זה .
במשך שנה , שנה שאני מחכה למישהו ,
שנה שאני רוצה חבר ,
אבל מה זה שווה לרצות ולחכות למישהו ?
מה זה שווה כל זה אם אני יודעת שגם בו אני לא יתאהב ?
כייף להגיד יש לי חבר ,
כייף להגיד שיש מישהו שאוהב אותי ,
כייף להגיד שיש מישהו שמחבק אותי ,
כייף להגיד שיש מישהו שמנשק אותי ,
כייף להגיד שיש מישהו שנמצא לצידי .
אבל לא כייף לשקר לו שגם את אוהבת אותו .
לא כייף להתנשק איתו ולחשוב על אחד אחר .
לא כייף להסתכל לו בעיינים ולראות שהוא באמת מאוהב בך ואת לא בו .
למדתי לאהוב מישהו אחד חצי מהחיים שלי ,
למדתי לחשוב על מישהו אחד חצי מהחיים שלי ,
למדתי לדבר על מישהו אחד חצי מהחיים שלי ,
למדתי לתת למישהו אחד ? את כל החיים שלי .
אז למה ?
איזה סיבה הייתה לך ללכת פתאום ?
איזה סיבה הייתה לך שרצית שזה יגמר ?
יש לי את הרגעים האלה שאני כ"כ רוצה אותך ,
רק לחבק אותך , לחבק מבלי להגיד אפילו אות .
ברגעים האלה ? ובימים האחרונים האלה ?
אני חושבת עלייך יותר מידי , חושבת ואומרת לעצמי ..
"איך עברת בלי הבנאדם הזה שנה ? "
כל שניה הייתה ניראת לי כמו נצח .
הדבר הכי גרוע שכרגע קיים ?
זה שאני מכריחה את עצמי לשכוח אותך ,
לא לחשוב עלייך ,
לא לשמוע עלייך ,
למה דווקא מדובר בך ?
למה לא מדובר בחרא אחר ?
הלכת , ולעולם לא תשוב .
ואת זה אני כבר יודעת ,
אבדתי אותך לנצח : \
אבדתי את הלב שלי 3/>
, I hate you
... But I miss you




