מצב של בילבול...
עבר שבוע וקצת יותר מזה ששיקרתי לך אבל אני לא יודעת אם זה שקר משום שאין בנינו כלום או שיש בנינו קשר בסיסי של אימון לפעמיים אני כל כך דורשת אותו מימך אך לא יכולה לבצע את בעצמי את הדרישות האלו,אולי ככה זה אצל אנשים פשוט לדרוש מאחרים דברים שהם בעצמם לא מסוגלים לקיים.
אני מודה הייתי איתו נישקתי אותו והתמסרתי לו בכל חלקי גופי ונשמתי נכון היה לי קשה להסתכל לך אחר כך בעיניים אך חוץ מהרגשה הזאת הרגשתי בלב פשוט שלמה שכרגיל אני הולכת אחרי האהבה הלא שפויה הזאת ונסחפת לתוך שקרים,אך עכשיו שעבר שבוע
אני מרגישה ממש רע עם עצמי ששיקרתי לך ואפילו את מה שאני כותבת עכשיו ואני נזכרת בך ובשקרים שנאלצתי לשקר ולהגיד לך יורדות לי דמעות מהעיניים שנובעות מפחד יאוש ותסכול שאני לא יודעת מה קרה לי ומה קורה לי כרגע או למה נזכרתי בזה רק עכשיו אני יודעת שאתה לעולם לא תביט בזה אך כתבתי את זה מהצורך להתפרק מהעומס הזה שיושב לי על הלב דקה דקה ויום יום אחרי מה שקרה...
מבקשת את סליחתך על זה שבגדתי באמונך אבל לא יכולה להבטיח שזה לא יחזור שנית כי התמכרת אל אהבה הלא שפויה הזאת שאני נכנסת לתוכה ונסחפת עם עצמי אל מקומות
שהייתי רוצה להעיז ולהסתכן גם אם זה לא עושה לי טוב העיקר להרגיש שהעזתי ולא ויתרתי...
זה נכתב לבד פשוט המילים זרמו לי והמצב מתאר פה ששיקרתי למישהו שהוא מעבר לידיד שלי =\




