"פחד.."
"מה פחד?"
"צריך להגיד ממה הכי מפחדים"
זה מאותם ימים סוערים שהגשם מכה בחוזקה על הגג ואין הרבה דברים לעשות חוץ מאותן שיחות נפש מלב אל לב.
ולי ולך היה משחק שכזה, זורקים רגש ואומרים מה גורם לנו להרגיש ככה.פעם אמרנו אהבה וסיפרת לי שעות על גבי שעות על אורטל מהכיתה המקבילה, סיפרתי לך על אהבה אכזרית בה הבחור מאוהב באחרת, היית די עיוור כדי לא לדעת למה אני מתכוונת. זה היה עוד לפני שסימנו את התיכון, וועד היום אני מאוהבת בך, אבל אף פעם לא אמרתי.
פעם זרקת אושר, ובמשך שעות דיברנו על הדברים הקטנים שגורמים לנו אושר.
אבל עכשיו זה היה פחד.
פחד זה המון דברים. פחד מתחיל במפלצת בארון שבגיל 8 היא נעלמת, אבל אצלי היא אף פעם לא נעלמה, עדיין נעולה שמה ומחכה כל לילה כדי לרדוף את החלומות שלי ולהפוך אותם לסיוט.
פחד זה הרגע בו אמא עוזבת אותך בגן בפעם הראשונה עם הגננת עם ילדים זרים וזה הזמן להבין שבשביל להסתדר אתה צריך לדאוג לעצמך.
פחד זה לומר למישהו שאת אוהבת אותו, לנשק בפעם הראשונה, לאהוב בסתר בחשש שיגלו.
לחיות עד הקצה ולדעת שאף אחד לא יקבל את זה
פחד זה החושך שסוגר אותך בחדר גדול מלא אנשים אבל כולך לבד.
פחד זה שנעלמת מול עיני, פחד זה לראות מצבה ולדעת שזה הדבר היחיד שזה נשאר ממך, כי אפילו העצמות מתחת לאדמה נרקבות להן.
פחד זה אי ודעות, מה איתי? ומה איתך שם למעלה?
לדעת שרגע אתה כאן ורגע אתה לא, שאין עוד אהבות, שאין עוד תקוות, שאין עוד עתיד, שאין עוד בשבילך עכשיו, שאין סיפורים על איך 'עשית אותה', ואז איך אני מתחילה לבכות שאתה הולך, אין חיבוקים, ואין עוד בדיחות גרועות, אין עוד סיפורים עד אמצע הלילה, אין עוד חיוך ערמומי תכנונים ארוכים על איך נטוס לדרום אמריקה שנשתחרר מהצבא.
פחד זה לדעת שכל מילה שאמרת לא תגיד אותה שוב, לדעת שלא ניצל מחצית מהחיים שלך, לדעת שעוד לא זכיתי להיות החיים שלך, שהיו לי כל כך מילים לומר לך, שעוד לא נתתי לך את המכתב שהבטחתי לך שאני ייתן לך ברגע שתשתחרר, אמרת שזה נותן לך תקוות אבל תקוות ממזמן כבר לא הספיקו כדי לנצח בקרב הזה.
שראית שאני שותקת אמרת "פחד זה לראות חבר אחר חבר נהרג ולחזור הביתה לשגרה, כי אנשים לא יבינו איך זה לראות אנשים נעלמים ככה. פחד זה להתמודד מול האויב, לדעת שאתה לעצמך, שאף פעם אין מחר כי אף פעם לא תדע מה יהיה מחר, פחד זה לקרוא למישהו חבר ויום אחרי זה לקבור אותו" הסתכלתי עלייך וכולי רועדת מנסה להגיד לך כמה אני מפחדת עלייך אבל שותקת.
"מה איתך אין פחד?"
ועכשיו אני מוצאת כל כך הרבה סיבות לפחוד, למה לא אמרתי לך אותן לפני? שהיה צריך לומר שתקתי, ועכשיו אני בוכה.
פחד זה שאין עתיד, אין הווה, אין אני ואתה, אין עוד משחק רגשות, אין עוד חלומות.
כי כל מה שנשאר זה הזיכרונות.
פחד זה להיות לבד כי אתה זה שהגן עלי תמיד.
פחד זה לדעת שאתה היית גיבור ועדיין אתה גיבור, אבל עכשיו אתה אינך.




