"בעיניים הריקות שלו הייתי רואה עולמות, בחיוך המזלזל שלו הייתי רואה אושר"
עוד שישי אני מוקפת אנשים, יודעת שמחר כמו בכל שבת אני לא אתעורר בבית.
עוד סוף שבוע שאני אבלה בזרועותיו של אדם זר, כדי להרגיש שיש לידי מישהו גם אם זה לא כמו שהייתי רוצה.
אחריו לא הסתכלתי לגברים בעיניים יותר, פחדתי לראות אצלם את מה שהייתי רואה אצלו.
את הריקנות!
כשהם היו צוחקים בקולי קולות מכל סיבה שהיא…הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי, הייתי נזכרת בזילזול שהוא היה מפגין.
"בכל השקרים שהיה מאכיל אותי הייתי טועמת מהטעם המתוק , כל המשפטים שהיה אומר היו נחרטים אצלי בלב ויוצאים לי מהפה בלחישה כל לילה לפני השינה, הם היו מציפים את הפנים שלי בחיוך וגורמים לי לחלום חלומות טובים לילה אחרי לילה"
את החברות שלי איבדתי והרבה אנשים קרובים.
הם היו מנסים לעודד והיו אומרים מילים שהיו אמורים לחמם את הלב.
אני מילים יפות שונאת מכל דבר אחר בעולם..
מילים יפות נאמרות כבר יותר מאלפיים שנה אבל מה המשמעות שלהן?
ניתקתי קשר מכל אדם שהיה מסוגל לומר לי מילה כזו, הפסקתי להאמין בכוונות שלהם.
נשארתי לבד וכל לילה לפני השינה הייתה זולגת לי דימעה על הלחי הייתי עוצמת את העיניים ופוקחת אותן בבוקר…חלומות כבר לא ראיתי.
"ורד ורוד אחד נתן לי פעם אני זוכרת, כשרק הכרנו. ורוד הפך להיות הצבע האהוב עליי
בעולם כולו התבוננתי משקופיות ורודות, ראיתי רק את היופי והטוב שהטבע נותן"
הורד נבל, את אותו הורד לא זרקתי השארתי אותו באחת המגירות.
פתחתי את המגירה רק שכל החולמות התפוצצו לי בפנים.
לצבע הורוד לא נשאר זכר הורד הפך להיות כהה עד מאוד.
וכך גם השקפת עולמי.
" הוא היה מחבק אותי ואני הייתי מרגישה הכי מוגנת והכי בטוחה בידיים שלו "
כשחיבקו אותי הייתי רועדת מפחד, הייתי מפחדת מהאותה השניה שהיו מנתקים את עצמם ממני
הייתי מפחדת שדווקא אותו אדם שמפגין כ"כ הרבה חום והרגשה נעימה יעזוב אותי לאחר כמה שניות
ואני שוב ארגיש את הקור חודר לגופי והרגשה של לבד.
הפסקתי לתת לאנשים לגעת בי בצורה הזו, ולא שכבר היו כאלה שרצו לחבק.
אין זכר לאהבה ולרגשות שהיו בתוכי אין זכר לחלומות אין מטרה אין שום שאיפה.
הוא שהראה לי עולם לקח אותו איתו כשעזב.
הוא שגרם לי להבין כמה אני מסוגלת לאהוב גרם לי להבין כמה אני מסוגלת לשנוא.
חשבתי שהוא התכוון לגרום לי לחייך אבל הוא רק התכוון לזכות בהתערבות.




