השמש שקעה לפני כמה דקות..
הסתובבתי לי ברחובות כמו תמיד, היה לי קר, ונשארתי רטובה עוד מהגשם של מקודם שהספיק לעטוף את כל גופי בקיפאון חושים.
התקרבתי לעבר הפח, אולי נזרקו שם כמה חתיכות של אוכל שהוכל להכניס לפי.
הרעב שתקף אותי היה נורא והרגשתי את עצמותי בולטות יותר ויותר מדי יום.
הוא עבר שם, כמו כל יום בשעות הערב, הוא היה גבוה, חסון, לבוש היטב, בעל זנב סוס שחור ועיניים ירוקות שבהו כמו בכל פעם בי, שלחתי אליו את אחד ממבטי הכובשים הוא נלכד בהם ומשך את חברו אחרי..
ברחתי, פחדתי, הסתתרתי באחת הסמטאות הקרובות שהיו שם והצצתי לעברו מבלי שיראה אותי,
הוא חיפש אותי שוב ושוב עד שהתייאש לבסוף.
יום אחד, כמו בכל יום לאחר שהשמש טבעה בתוך הים הצלול, אני יוצאת ממסתורי ומחפשת קצת אוכל להכניס לפה, הוא מסתכל עלי, בוחן אותי ואת צבע שערי הג'ינג'י.
הוא מתקרב הפעם, באיטיות, לבד, כדי לא להבריח אותי.. הוא התכופף אלי, וליטף את שערי הג'ינג'י..
התענגתי ממגע ידו, וליבי פעם בחוזקה לאחר שהגיש לי קערת חלב.
הסתכלתי עליו ושלחתי לו את אחד מהמבטים הכובשים שלי, מבט החתולה...




