[I]זוכר את הימים שאת היית איתי יושבים שעות מדברים חושבים
צוחקים בוכים ואולי גם רבים אך בסוף משלימים
איפה הימים שאת היית ישנה לצידי מחבקת אותי מנשקת
אותי אומרת לי אני אוהבת אותך
גם זה נעלם רק בחלום אני נזכר בחום גופך בשפתייך היפות בענייך
הזהרות איך עכשיו ענייך כבר לא מבטות בי שפתייך לא נושקות בי ידייך
לא מלטפות אותי מה יהיה איתי כולם כבר שאולים שוקע עם עצמי את פגעת
את הרסת את בנית את סלחת את כעסת אך בסוף את הלכת ואיתי לא נשארת
הלכת לך איתו בין ידיים זרות רק עם ידעתי שכך זה יגמר הייתי אומר לך כה דברים
אחרונים אפילו יזדמנות שנייה לא נתת ואך לפני שהכל נגמר את כבר נעלמת יושב
סגור עם עצמי אפילו אני כבר לא יודע מה הולך איתי חושב עלייך כל רגע מביט בתמונתך
ודימע יורדת בלי בושה לא מספיק לנגב אותה וכבר עוד אחת נפלה למה זה כואב אולי רק
אני אוהב אולי רק אני מתגעגע למה חושב עלייך בלי הפסקה שאני נמצא עם אנשים עם
רואים "חיוך" חושבים שהכל בסדר אבל בתוך תוכי הלב מחפש סדר שבור לרסיסים מנופץ
לפירורים גם ביום שאת תחשבי עלי אני כבר לא יאמין כי איך את חשבת שאני יגיב אני מצטער
על מה שעשיתי ויודע שזה טעות ועל טעוית משלמים אבל כן אני משלם אני כן מצטער אני כן
סובל אבל עד מתי כבר לא רוצה יותר את הסבל הזה עבר כמעט חודש ואני חושב למה כמה איך
ומה אפשר לעשות ואני מבין שזה עבוד שזה נגמר אבל הלב השבור עדיין כואב עדיין צמא לאהבה
שלך אז ילדה אני באמת אוהב ואהבה כמו שלי איש לא יכול לתת אולי לא הראתי לך מספיק אבל אני יודע שיום יבא ואת תביני שאת לפני קצת פחות מחודש הבאדת משהו לחיים 😢
די כחו מימני את הסבל הזה
כמו שעפה לה ציפור כך הלכה מבלי לחזור וליבי עוד מחכה לאהוב אותה ורוצה :\




