העיסוק בחיי המין של ה"אישה הממוצעת" הוא עניין שבשגרה בשנים האחרונות. מחקרים מנסים לברר האם היא מינית מספיק, איך מתנהלים חיי המין שלה, מה היא אוהבת, האם מין כמותי הוא מין איכותי עבורה? האם היא מצוידת בליבידו בריא ומהו בכלל ליבידו בריא?
סקר חדש שיצא מהארגון לחקר מדעי של מיניות האדם בPenn State University מצא קשר מעניין בין מה שהחוקרים מכנים "מראה מרושל" ובין חיי המין של הנחקרות. הדגש טמון בתרבות האמריקאית, שאגב משפיעה לחלוטין על התרבות ברב המדינות המערביות בכללן ישראל, המעריצה רזון ונעורים.
על פי הסקר, שהקיף נשים בין גילאי 35-55 , עלייה במשקל או התבגרות קשורות בקשר הפוך לעניין במין והנאה ממנו, במילים אחרות, ככל שגיל האישה ומשקלה עולים כך קטן העניין שלה והנאתה ממין. תוצאות הסקר הן "סטירה מצלצלת" לחברות התרופות המפתחות במשך שנים קהל לקוחות של נשים מנאפוזיות בטענה כי הסיבה העיקרית לחוסר עניין במין או קשיים בהנאה ממין, היא המנאפוזה- גיל המעבר והשינוי באיזון ההורמונאלי.
אז אם גיל המעבר והתמעטות הורמונאלית אינם הסיבות העיקריות של תגובתיות מינית נמוכה, מהי כן?
דר' קוך, נשיאת הארגון לחקר מדעי של המיניות, טוענת כי דימוי גוף הוא הגורם.
הסקר האחרון הקיף נשים הטרוסקסואליות, מתוכן 21% טרום גיל המעבר, 63% חוות תופעות שונות של גיל המעבר ו16% כבר השאירו אותו מאחוריהן. התוצאות העידו כי ללא קשר למיקומה של האישה בסקאלת גיל המעבר, נשים העידו על עצמן כי היו אטרקטיביות יותר בעשור הקודם לחייהן. כלומר, אם נשאלה אישה בת 35 בנוגע לאטרקטיביות שלה, היא טענה כי בגיל 25 הייתה מושכת הרבה יותר. 21% מן הנשים לא הצליחו למצוא בעצמן אף מאפיין סקסי אחד ודיווחו על חוסר שביעות רצון כללית מגופן. התמקדות עיקרית הייתה בחוסר שביעות רצון מן הבטן, ירכיים, מותניים וכדומה-אזורים בהם ריכוז השומן עולה עם הגיל.
מסקנת המחקר הכול כך צפויה, מאשימה את התרבות המערבית בהערצה עיוורת לגוף צעיר ודקיק, הערצה המביאה לחרדה מהתבגרות ולחץ עצום על נשים מבוגרות לנסות להילחם או להסתיר שינויים גופניים שאמורים להתקבל כנורמאליים לחלוטין.
עם הירידה בתפיסת האטרקטיביות הפיזית בעיני הנשים את עצמן, ירד גם העניין שלהן במין. שלא להיות שליליים לחלוטין, 70% מן הנשים המשתתפות בסקר דיווחו כי במידה וכן נעתרו למין, רמת ההנאה ממנו הייתה מרובה.
תעשה שריר
הלחץ החברתי להיות שרירי או גברי יותר, עלולה להביא להתנהגויות לא בריאות. נשים כבר מזמן אינן לבד במרדף אחר הגוף המושלם. הלחץ להציג גוף שרירי וגברי, מתבטא בהפרעות אכילה, שימוש בסטרואידים ועיסוק חולני בפיתוח גוף.
מחקר חדש שנערך בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוהיו, בחן את תגובתם של 285 סטודנטים גברים לסוגיה. המחקר מצא כי ככל שגבר משקיע זמן רב יותר בחדר הכושר כך מתגבר הצורך להשיג איזשהו אידיאל בלתי אפשרי. דימוי גוף נמוך התבטא גם כאן בהימנעות ממזונות מסוימים, חרדה מעלייה במשקל ועיסוק אובססיבי ברזון.
הצורך "לנפח שרירים" קיבל כינויים רבים כולל "תסביך אדוניס" וביגורקסיה. דימוי גוף נמוך נקשר בחוסר ביטחון, הפרעות אישיות ודיכאון.
Muscle dysmorphia* היא הפרעה בה אדם מפתח אובססיה לפיתוח שרירים. ההפרעה אופיינית בעיקר לגברים צעירים בין גילאי 16 ל20 ומלווה לעיתים בדיכאון. הסובלים מן ההפרעה נוטים לראות עצמם כרזים או צנומים(בדומה לדימוי הגוף המוטעה של נערות אנורקסיות) בשעה שמבנה גופם מדורג כשרירי הרבה מעל לממוצע.
*ההפרעה היא נדירה ומוגדרת ספציפית ע"י הDiagnostic and Statistical Manual. לא כל אדם המתאמן אינטנסיבית בחדר הכושר מוגדר כסובל מדיסמורפיה שרירית.
דיסמורפיה שרירית עלולה להביא למס' תופעות:
1. בחינת הגוף במראה באופן אובססיבי.
2. כל סטייה משגרת אימונים יומית או מאכילת 6 ארוחות ביום, תגרור התקפי זעם או בכי.
3. שימוש יומיומי וחריג בתוספי פרוטאין.
4. שימוש בסטרואידים.
5. הזנחה של עבודה, משפחה או חברים בעקבות שגרת אימונים אינטנסיבית.
דבורה שולר, פסיכולוגית מאוניברסיטת סן פרנסיסקו, טבעה את המונח "גוף אמיתי"("real body": hair, sweat, blemishes, smells—all the characteristics that are noticeably absent or can't be fully conveyed in a picture or on a screen.) ופצחה במחקר מקיף בשיתוף דר' וורד מאוניברסיטת מישיגן, לשם בחינת השפעת המדיה על דימוי הגוף הגברי. ממחקרם עולה כי לא רק שצפייה בסרטים וקליפים יוצרת אי נוחות בגברים, אלא שאי הנוחות הזו מביאה לתפקוד מיני לקוי והתנהגויות מסוכנות ביותר.
במחקר השתתפו 179 סטודנטים גברים, שנשאלו באיזו תדירות הם צופים בטלוויזיה בפריים טיים ובקליפים בערוצי הMTV. הנחקרים נשאלו בנוסף על ניסיונם המיני ועל דימוי ה"גוף האמיתי" שלהם. החוקרים ניבאו כי הגבר הממוצע יחוש צנום ולא ראוי לנוכח תמונה של גבר שרירי ומפוסל, להפתעתם התגובה הייתה שונה. לא נראתה תגובה קיצונית של תחושת חוסר ערך בנחקרים בשל העובדה שלא היו שריריים או גדולי גוף כמו הגברים בתמונות. לעומת זאת, נמצאה אי נוחות מסוימת עם הגוף האמיתי, כלומר, ריח זיעה, שיער גוף וכדומה. אי הנוחות הזו התבטאה בחיי מין לקויים וזוגיות לא בריאה. החוקרים אף טענו כי דימוי גוף נמוך נמצא קשור ליחסי מין לא בטוחים, חוסר הביטחון ואי הנוחות התבטאו בקושי "לעמוד על שלך", בשילוב עם צורך להרשים בעזרת נקיטת סיכונים מיותרים.
דר' לימור בלוקמן-מייקלמן
סקסולוגית ויועצת זוגית
