אמי אפתה לי את כל העולם -יהודה עמיחי

מצאתי לך באינטרנט

עולם הילדות אצל עמיחי מהווה עולם מוגן, אוהב, חם, אמפטי. עמיחי לא מקדיש את השיר לאימו, אימו רק מייצגת את עולם העבר. עולם שהיה מוגן, חם, מקבל, לא עויין וטהור.
השיר מתאר את תהליך חייו של כל אדם. כשהאדם יוצא מבית הוריו ומגלה את העולם ואת המציאות השונה, הקשה והמכבידה. ישנו גם תהליך של התפכחות בנוסף לתהליך הגדילה.

"אמי אפתה לי את כל העולם"- עולם האפייה הוא עולם המייצג חום, מייצג את הילדות ואת התא המשפחתי.
היא אפתה לו את כל העולם, לא רק את הדברים המוחשיים. היא הכינה אותו למסגרת מחוץ לבית, מחוץ למשפחה.
ישנו געגוע לעולם הילדות, לעולם המוגן. אימו הכינה אותו מבחינה נפשית לעולם טוב, ורוד ומוגן. ההורים הם אנשים מגוננים.
"בעוגות מתוקות"- המשפט הראשון מסתיים בשורה השניה. זהו אמצעי אומנותי- גלישה. השימוש בו מאפיין את השירה המודרנית, כי הוא קוטע את המבנה.
העוגות המתוקות מסמלות שהכל מתוק, ורוד, חמים.
זוהי התקופה הראשונה של הדובר- תקופת הילדות. האמא היא המסמלת תקופה זו.

"אהובתי מילאה את חלוני"- תקופה נוספת בחיי הדובר- תקופת הבגרות. השיר מתאר תהליך של גדילה, התפתחות בחיי האדם.
הדמות המייצגת תקופה זו היא האהובה והאהבה.
"צימוקי כוכבים"- אותו רובד של העוגות. הצימוקים מסמלים חמימות, אהבה, חסות, מתוק. הכוכבים הם סמל באמנות למשהו ששואפים אליו, משהו שמשתוקקים אליו, תקוות, משאלות. הכוכבים גם מסמלים רומנטיקה. תקופה זו מסמלת אופטימיות, תקוות, שאיפות.

"והגעגועים סגורים בי כבועות אויר בכיכר לחם"- הפעלים בתקופות הקודמות הם בלשון עבר: אפתה, מילאה. בתקופה זו הם בלשון הווה: סגורים. ככה יודעים שעכשיו זו תקופת ההווה. עכשיו הוא מתגעגע למה שהיה פעם, לתקופות המתוקות שהיו בעבר.בתוך הלחם ישנן בועות אויר המנסות לצאת החוצה, וכך גם הגעגועים פורצים ממנו.
העוגות והכוכבים הופכים לדבר בסיסי ופשוט- לחם. המציאות וההתמודדות איתה היא קשה ולכן יש לו געגועים לחזור לעולם האחר, המוגן, האוהב, המגונן, המקבל. החברה היא בעצם מנוכרת, ולא מקבלת. הוא מתייחס למציאות הקשה המקשה על היחידה, ולכן המציאות מדומה ללחם, שבעצם מנוגד לעוגות וכוכבים.

"מבחוץ אני חלק ושקט וחום"- מבחוץ אני בדיוק כמו שמצפים ממנו, פועל לפי הנורמות. הכל נראה בסדר. נראה כאילו אין לו שום ייחוד. הוא נראה כמו שמצפים ממנו ודורשים ממנו.
"העולם אוהב אותי"- ולכן העולם אוהב אותו. החברה אוהבת לראות את הפרטים הולכים לפי הזרם, ללא מלחמות עם העולם.

"אך שערי עצוב כגומא בביצה המתייבשת והולכת"- ישנה האנשה- שיער עצוב. השיער מתקשר לשיער שיבה, המתקשר לזיקנה. כך יודעים שזוהי תקופת הזיקנה.
ישנו דימוי. גומא הם עצים הגדלים בשפה של מקור מים, ואם הביצה הולכת ומתייבשת אז העץ ימות, וכך גם הדובר. החיים לאט לאט מגיעים לקיצם. גם הדובר במצב של התייבשות.
"כל הציפורים הנדירות ויפות הנוצה נסות ממני"- הציפורים מייצגות את החוויות בילדות, את כל הדברים היפים בחיים, את הדברים הטובים. כל החוויות עפות ממנו כי הוא מתקרב לסוף,לאובדן. הוא יותר לא חווה דברים חדשים יפים.

המבנה והמסר
שורה ארוכה,שורה קצרה. המבנה הזה מבטא סערת רגשות. הדובר בסערת רגשות כי הוא מבין שהוא נמצא באחרית ימיו, קרוב למוות, משום שהוא מפוכח. ישנו מבנה של שיר אלאגי (שיר קינה). הדובר מקונן על עולם נאיבי, עולם הילדות שאין לנו עוד. מקונן על כך שהמציאות המודרנית הקיומית היא מאוד קשה, מנוכרת ליחיד, ללא חמימות וחסות.
שלוש השורות האחרונות של השיר הולכות ומתקצרות, כמו שהחיים הולכים ומסתיימים.
אין חריזה, אין אחידות של שורות- מאפיינים של השירה המודרנית.
השפה והסגנון של עמיחי הם מובנים, פשוטים.

מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*

ואי מורני ממש תוודה!!!!
😊

בכיף נסיכה בהצלחהה😊
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*