מביטה אל תוך עיניו החומות, כמו אל תוך שני סלעי הר געש מתפרץ.
ידיו אוחזות בי בחוזקה, מחברות אותי אליו, מחברות את נשמתי לנשמתו, את ליבי לליבו.
הוא מביט בי בשתיקה, מחייך ללא מילים, מדבר בלי פציעת פיו, מספר כל כך הרבה בשקט כה רב.
שפתיו נוגעות בקלות בשפתיי, מתמזגות יחדיו , נוגעות-אך לא נוגעות,
פעם כאן, ופעם מתרחקות.. לרגע מתחברות בחוזקה, אך שוב נעלמות..
פניו עוברות ברפרוף עדין על פניי, מלטפות אחת את השנייה בקצב עדין מאין כמוהו..
הוא מחבק אותי אליו , מנסה להתחבר לגופי, להיכנס לתוכי, לפתוח את ליבי.
ידיו מלטפות ברכות, עוברות על כל חלק , כל מקום ..
צמרמורות עזות שוטפות שוב את כולי, משגעות את פעימות ליבי..
רגע מהיר ורגע חלש, רגע גועש ורגע נחלש..
שום דבר לא נשאר אדיש לנוכח גופו שמתלהט אל מולי,
לנוכח נשימותיו הכבדות, ומלמולי ההנאה המפציעים מפיו,
כל גופי משתגע, מתעצם, גובר, גועש, מתפרץ,
זה כאן, זה הוא.. כבר לא אכפת מדבר.




