פרק ראשון:
"נו אליאן צאי מזה! זה נגמר!"
"אני לא יכולה..אני לא מאמינה...קשה לי!"
"אם לא תצאי מזה אני אהרוג אותך!!!"
עלינו לאוטובוס...היה גשום...היה קר...
"מה עם יהלום?" שאלתי...
"היא שומרת על גיא היום...דווקא כשאני אמרתי להם שאני פורשת הם החליטו לתת לו ריטלין?"
"זה באמת מוזר...אבל היא צריכה את הכסף הזה..."
"אליאן...אולי די?!?!?!"
"מה אני אעשה...הוא ממש פגע בי...למה הוא עשה את זה?"
"את תראי! שיבוא יום ותכירי מישהו חדש...ותשכחי ממנו..."
"תודה שירן" חייכתי. "אבל זה לא יקרה בקרוב..."
שמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה.
"בוקר טוב ילדים!"
"בוקר טוב המורה"
"תוציאו חשבון...היום אנחנו לומדים חומר חדש...והתלמידים שאני אקריא בשמם ייצאו עם אליאן והיא תשב איתם על החומר החדש"
הסתכלתי מהצד על הילדים הקטנים והעדינים האלה...
החיים שלהם באמת יפים. אין להם דאגות. הם לא חושבים על הבעיות שלהם. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים...מתי שהם רוצים...
אם בא להם ללכת לחבר או חברה ההורים שלהם מסכימים...שיעורים? אין להם הרבה...את הרוב הם עושים בכיתה...
"הכל בסדר אליאן?" שאלה אותי המורה...
"כן..." חייכתי...לפחות ניסיתי...
יצאתי עם קבוצת ילדים מהכיתה והסברתי להם את החומר החדש.
נתתי להם תרגילים ופתאום ילדה קטנה וחמודה באה אליי ושאלה אותי "למה את עצובה?"
"אני לא עצובה" חייכתי.. היא נתנה לי חיבוק והיה צילצול.
"קיצר..הגיא הזה ממש מתוק הילד הקטן והמתוק הזה! ואני לא מאמינה שהוא ניהיה יותר רגוע ומרוכז...אין על ריטלין!" אמרה יהלום.
"כן אה.."אמרתי כשהייתי לא מרוכזת...
"יהלום...היא עדיין חושבת עליו...היא אפילו לא שמה לב שנעצרנו"
"עברו כבר 3 חודשים! היא צריכה להתגבר!" אמרה יהלום.
"ואתן יודעות מה הכי מצחיק?" המשיכה יהלום.
"הכי מצחיק זה שראיתי איתו בוב ספוג והתמכרתי לזה..."
שירן צחקה..ואני? אני המשכתי להיות בבועה שלי...
"אליאן...אני ממשיכה עם יהלום..אני הולכת איתה לגיא..."
"תהנו" אמרתי עם חיוך..
חיכיתי בתחנת אוטובוס...לבד...
היה לי ממש קר...בלב...
הוצאתי את הMP4 מהתיק ושמעתי מוזיקה...
עליתי לאוטובוס וראיתי שהחליפו את הנהג...
הראתי לו את החופשי חודשי...הוא חייך אליי...חיוך מתוק כזה...
לא התייחסי אליו והלכתי לשבת בשורה האחרונה...
התחלתי לחשוב לעצמי...'נמאס לי להיות ככה...בדיכי...אני חייבת לצאת מהמצב הזה...'
בהתחלה היה לי קשה.. אבל יום למחרת הכל השתנה...חיי השתנו...




