לפני שתשאלו לא זה לא עלי
----
"ליל כוכבים הסהר עלה
את שם יושבת בוהה באפלה
שעה חולפת יום ושנה
ואת עדיין לו מחכה
שעה חולפת יום ושנה
עודך אובדת שבויה באמונה."
שירים עצובים נשמעים בבית, אמא מדליקה נר זיכרון ושמה אותו על עדן החלון, מסתכלת לשמים בעניים דומעות.
"אמא בואי נשחק" אמרתי.
היא לא ענתה לי המשיכה להסתכל לשמיים.
"אמא!!" צרחתי באותו קול של ילדים שצורחים כאשר לא מקבלים את מה שהם רוצים.
אמא שתקה וחיבקה את עצמה.
הייתי בת 4 וחצי רק, לא מבינה מה מתחולל בליבה של אישה שאיבדה את אהובה, לא מבינה עדיין שכבר חצי שנה עבר מאז שאבא שלי לא פה.
ידעתי שהוא יחזור, לא באמת ידעתי, רציתי והאמנתי אבל הוא לא חזר, אך בכל זאת...הוא הבטיח לי!
"למה את מתעלמת ממני?" שאלתי.
"תפסיקי כבר!!" צעקה עלי.
התחלתי לבכות. "אני לא אוהבת אותך" צרחתי בבכי "אני רוצה את אבא, הוא כן היה משחק איתי, מתי הוא יחזור?"
"הוא לא יחזור" אמרה אמא "כבר אמרתי לך" היא התחילה לבכות ולהתפרק.
"הוא כן, הוא במילואים הוא אמר שהוא יחזור" אמרתי.
היא שתקה, הלכה לרדיו וסגרה את המוזיקה. רעש נורא שמעביר רטט בלב נשמע, אמא נעמדה דום.
"אמא!!" קראתי ובכיתי ואמא עומדת דום.
לא יכולתי לעמוד דום, ידעתי שעם אני יעמוד דום זה כאילו אני יסכים לרעיון שאבא לא יחזור.
"אמא!! אני רוצה לשחק" אמרתי בוכה "למה את לא עונה לי?"
שמתי את ידי על אוזניי והתחלתי לבכות, מצפה שאמא תזוז תחבק אותי תגיד לי שהוא מחר חוזר, מן הפתעה קטנה לכבוד יום העצמאות.
הצפירה נגמרה ואמא נפלה על הרצפה בבכי. "את לא מבינה שאבא מת?" קראה בוכה "הוא לא יחזור, הלוואי והיה חוזר".
עכשיו אחרי 14 שנה אני מבינה שלא רק אבא שלי מת גם ליבה של אמא.
אז אבא...
אני רוצה שתדע שאמא מדליקה כל יום נר זיכרון, כאילו מצפה שנשמתך האבודה תמצא את דרכה אלינו הביתה, בגדייך עדיין נמצאים בארון בתקווה שהיא תשמע שזאת טעות, ובענייה כל יום ויום נמצא אותו מבט עצוב שחרוט בנשמתי.
אני יודעת שלא תחזור, לצערי אני יודעת, גדלתי והבנתי, המשכתי בחיי יש לי חבר חדש, אמא לא מכירה אותו, זה לא מעניין אותה, היום אני מבינה שאמא לעולם לא תאהב אף אחד כמו שאהבה אותך, אתה היית אהבת חייה, היחיד שהיא הייתה מסוגלת לאהוב, חצי מליבה, או בעצם כל מה שנותר ממנו כי ליבה נשבר.
הלוואי והיית נותן לה את אותו כוח שנתת לי בחלומות שלי עלייך, כי אני לא יודעת איך לתת לה את אותו כוח.
ואני עדיין זוכרת שהבטחת לי שתחזור, ואכן חזרת, כל לילה אנחנו מדברים בחלומות, ואני עדיין זוכרת את הקול שלך, את הריח שלך, את אהבה שלך אלי.
התיישבתי בסלון, מול נר הזיכרון שפתאום נכבה בגלל רוח קרירה.
"את פרי גנך את תבקשי
מי לך יאמר ומי לך ישיב
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה,
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח ולא שב"
יהי זיכרם ברוך 😢
צמרמורת מטווורפת עברה בי כשקראתי את הקטע...
עצוב, מאוד.
יהי זכרם ברוך!
QUOTE (oshri_Ok @ 07/05/2008) צמרמורת מטווורפת עברה בי כשקראתי את הקטע...
עצוב, מאוד.
יהי זכרם ברוך!
😊 😊
כל השערות שלי סומרות...צמרמורת ענקית ..חזק ביותר..התחושה מועברת באופן כל כך חד
ה' ינקום דמם...
קרעת לי את הלב עם הקטע הזה.
אני יכולה להגיד לך בהבטחה שזה הקטע הכי מרגש שקראתי
ואני לא מגזימה.
צימררת אותי זה כל כך כואב
אני עם דמעות בעיניים
אין דרך לבטא או להסביר את הכאב,
את הסבל, את העצב ואת הריקנות שמרגישים!
יצא לך את אחד הקטעים הכי חזקים שיש!
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
הצתמררתי .
יהי זכרם ברוך ..
תודה לכולם
מורני ווואי אני ממש שמחה שאהבת
תוודה ענקית אוהבת 3>
פשוט מדהים
העברת לי צמרמורות בכל הגוף
הצלחת לגעת לרגש אותי!
קטע מציאותי כ"כ
שבאמת ככה מרגישות משפחות שכולות
והלוואי וזה יפסק שלא יהיו יותר קורבנות של מלחמות
ושל כל המעבר
אותך מלאאאאאא
מור'צי
