לא יודעת מאיפה להתחיל את המכתב הזה
זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך ומנסה להביע את כל הרגשות שלי כלפייך ,
עברנו המון בשביל להיות יחד,ובסוף זה לא היה שווה את זה..ותרת עליי כל כך מהר
כאילו שאמרתי לי בהתחלה שאתה אוהב אותי סתם,
אבל אני לא שיקרתי לך אני באמת אוהבת אותך..ניכנסת לי ללב ועכשיו קשה לי
ניקשרתי למשפחה שלך,הם קיבלו אותי יפה מאוד הייתי כבת בית אצלך,
הבטחת לי שאתה תילחם שאנחנו ניהיה יחד ולא משנה מה יהיה אתה ואני תמיד יחד
שיקרת לי הכל שקרים האמנתי לך..
הסגירות שלך הזזו שברה תקשר ניכנסת לתוך עצמך בעצם תמיד היית בתוך עצמך
לא מעניין אותך אפחד לא ההורים שלך ,לא אני,לא החברים שלך,
זה רק אתה עצמך!
אתה ניכנס לכאב שלך לא מספר מה עובר עלייך.
כל כך רוצה להיות לצידך שיהיה לך טוב
תילמד לעריך תחיים ,כי יש אנשים שנילחמים על כל רגע ורגע
לא חיכת יום אחד וכבר יש לך מישהי?למה?
למה אתה מכאיב לי ככה? למה בצורה הזו?
לפחות תעשה דברים בשושו בשקט בלי להכאיב לי..
אני ניתנתי לך תחיים שלי הענקתי לך את הכי טוב נכון שלא היינו המון זמן יחד.
אבל מימני קיבלת את ההכי טוב ,תמייד אמרתי שיעלה לו חיוך על הפנים שיהיה מאושר ,
אתה לא ידעת להעריך זילזלת,פגעת,שברת אותי,לא אכלתי ימים על גבי ימים ,
הכנסת אותי לתוך עצמי,נינעלתי בכאב הזה שאשרת לי,
עכשיו ניכנסת לדרך חדשה ,
אני מאחלת לך את הכי טוב בעולם,כי מי שתיזכה בך תקבל זהב!
אוההבת אוותךך




