כשהיא הלכה חשבתי שאולי עוד תחזור, וכשהלכתי לבקרה בין פרח לפרח ובין להבה ללהבה ראיתי אותה שוכבת שם ללא ניעה. אמרתי לעצמי שהיא לא הלכה שנשארה, שלא עפה כמו הרוח הקרה, המהירה. אך היא לא שמע שקראתי בשמה, גם שצעקתי חזק היא לא ענתה. היא שקעה בשנה עמוקה ולא שמה לב לנכדתה הקטנה שרצתה את סבתא בחזרה.
באותו יום בכיתי נורא שהבנתי מה קרה, שהיא הלכה.
למרות שידעתי שהתחילה ללכת למנוחתה האחרונה כבר לפני זמן בעודה הייתה עוד צעירה. היא דעכה מהר יותר ויותר עד שנעלמה. לפני שנעלמה ניסיתי לקרוא בשמה, שתחזור, אך גם אותו היא כבר לא זכרה בגלל המחלה הנוראה. אפילו אותי את נכדתה הקטנה שאהבה אותה נוראה, היא לא זכרה. ועכשיו אחרי זמן רב אולי היא תחזור בהליכה מהירה ואולי אפילו בריצה, כי נזכרה בנכדתה הקטנה?
אשאיר את דלתי פתוחה למקרה שתחזור,שתשמע את נכדתה הקטנה קוראת בשמה ותיזכר.




