כשפתחתי את הדלת שלי לראשונה בשביל לנסות
גיליתי שבצד האחר שלה יש הרבה צרות.
סגרתי אותה, מה כבר יכל לקרות?
וזרקתי את המפתח כדי שאותי זה לא יכול שוב לפתו ת.
אך הזמן עבר והתבגרתי ואת כל הטעויות שלי לאט לאט הפנמתי
ושמחתי כל כך שהדלת הזאת סגורה, היא נעולה
והכי טוב המפתח שלי רחוק כל כך הרבה ממנה.
אבל הפיתוי חזק, והרצון העז לפתוח אותה כל כך גדול
אבל איפה המפתח הזה כשאותו צריך?
האם אלי הוא מתישהו יחזור?
והאם אני ימצא אותו באיזה שהיא פינה? או אולי הוא יפול עלי
מאיזה בניין בשכונה?
לא איכפת לי.. העיקר שיחזור אני יודעת שטוב לי ולא רוצה להעלים את הכל.
ואני רוצה להצליח לומר מה שתמיד חלמתי להגיד
ולהסתכל לו בעיניים ואת הידיים שלו להחזיק.
ולדעת שזוהי הדלת הנכונה שאותה המפתח פותח.
ושצריך להמשיך בדרכה ולא לחכות ולראות שמישהו אחר אותה לוקח.
אבל איפה המפתח שיאמר לי שעכשיו מותר
ואת הכאב שהיה לי פעם, שיזכיר לי שזהו, נגמר.
ולחכות עוד הרבה זמן ואז לראות..
איך חיכיתי כל כך הרבה זמן בשביל את הדלת הזאת לפרוץ.
וזאת לא טעות אני בטוחה... את המפתח לאושר אני ימצא.




