הזמן שעובר כמו עלה שנופל לאט, זה נגמר.
האוויר החנוק מחמם את נשמתי בין רגע, אני רותחת.
המגע של החול בחופן ידי המזיעה, צמרמורת מעביר.
הריח של העלים מצמרות העצים, הוא מרגיע.
הרעש הזה שמרדים את כול גופי, מעורר את המתים.
טעמו של הכאב חורץ בי עוד סדק, זה שורף.
אם כי רק מילה אחת קטנה, תחזיר אותי להתחלה.
רק ליטוף אחד זעיר מרוח שנושבת, יקרר אותי.
הצמרמורת תעבור כאשר יעלם החול מידי, כמו שעון.
נשמתי תקפץ בין ענפיי העץ, כאשר הריח יתנדף.
אני יעיר את גופי עם צליל מתוק מפעם, הם יקברו באדמה.
ונשיקה אחת קטנה בשפתיי האדומות, תחדיר בי ניצוץ של תקווה.




