בס"ד
תמיד אמרתי שיש לו הבחנה חדה, לפעמים חדה מדי.
אמא הסתכלה עליו בפרצוף כועס, ועליי בפרצוף דואג.
"אל תתייחסי אליו" היא אמרה לי.
"לא מתייחסת, סתם דפוק." עניתי.
"בטח שלא תתייחסי. הרי זו האמת..." הוא הוסיף.
>>>
"חחחחח אמא,
שמת לב שכשליאור שומעת קול של בחורה היא מייד מסתכלת?
וכשיש גבר היא לא מביטה לטלויזיה כלל... חחח
נראה לי היא לסבית D: "
מאור אחי המעצבן.
תמיד אמרתי שיש לו הבחנה חדה, לפעמים חדה מדי.
אמא הסתכלה עליו בפרצוף כועס, ועליי בפרצוף דואג.
"אל תתייחסי אליו" היא אמרה לי.
"לא מתייחסת, סתם דפוק." עניתי.
"בטח שלא תתייחסי. הרי זו האמת..." הוא הוסיף.
ובכן, לא אכחיש. אני כזאת.
מאז שאני זוכרת את עצמי- אהבתי בנות.
בגן הייתי משחקת עם חברות 'אבא ואמא',
הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם ילדה שלמדה איתי בכיתה,
בים נהגתי לבהות בבנות עם ביקיני בזמן שחברותיי הסתכלו על 'ההוא השזוף עם הקוביות בבטן',
החברים הטובים שלי היו בעיקר בנים, ותכל'ס? לא הרגשתי שונה מהם.
בכיתה ט' התחלתי ללבוש בגדים של אחי.
בגיל 14 כבר ידעתי מה אני באמת אוהבת.
...זה היה ביום שסיפרתי למשפחתי את האמת. היה לכולם קשה לקבל את זה.
אפילו נראה שכאב להם שדווקא אצלם במשפחה זה קיים. אני חריגה.
ההורים שלי לא מקבלים את זה, אומרים שזה שיגעון חולף של גיל ההתבגרות.
שיהיה.
"תן לי את המחחחחחשב !"
"לא רווווווצה"
"אז תתחיל לרררצות"
"פחחח מי את בכלל שתגידי לי מה לעשות?!"
"אחותך הגדולה"
"בשתי דקות סה"כ"
"נווו בסדר. זה גם משהו! קום!"
"יותר מאוחר נשמה..."
"עכככככככככשיו!" צעקתי עליו
"בחייאת ליאאאאור. עזבי אותי בשקט"
"אווווי, 'עזבי אותי בשקט' תגיד לחברה שלך, חתיכת ערס מטומטם !"
"עדיף מלהיות לסבית מסריחה!!!!!!"
אמא הסתכלה עליו בפרצוף כועס, ועליי בפרצוף כואב.
"אל תתייחסי אליו" היא אמרה לי.
"לא מתייחסת, סתם דפוק." עניתי.
"בטח שלא תתייחסי. הרי זו האמת..." הוא אמר, הוריד את הראש, וקם מהמחשב...
😊




