וזה לא ששפתיי קפאו ישרות במידה.
באמת שלא התכוונתי להחוויר את פניי כסיד
ובטח שלא התכוונתי שמבטי לא יחדור לתוכך,
כמו פעם.
זה שידיי לא זזות זה לא אשמתי,
וזה שרגליי לא מקפצות כמו פעם זה לא בגללי.
המבט הקפוא שנדבק לתמיד..
זה לא בכוונה.
הלב שנשבר, נשבר לבדו
ידיי לא אחראיות למעשה.
ומייתרי הקול שלי שנדמו כבר ממזמן
אינן צרודות, אף לא מעט.
החושך שבחוץ, נראה רק בעניי
הן עצומות למראה השקרים.
כי –המוות- ביקר אצלי מוקדם מהרגיל,
ולקח אותי איתו לגן עדן.
