'את בוכה?'
מילים אלו מעוררים בפי צחוק מריר מלא ציניות,
העם הדמעות היו אי פעם כל כך ברורות?
אז שלחת יד כדי לנגב את הדמעה?
אז מה?
העברת את ידך כמנסה לסלק את העצב ביחד עם הדמעה,
ושב אני שואלת אז מה?
אז מה? כי הדמעה עדיין שמה.
זולגת, ואז ניצרת דמעה חדשה בעייני,
וזרם חזק יותר כמו גשם.
תגיד האם זה הגיוני שכמו עננים שנוצרים בעיני
אני לא מפסיקה להרגיש סערת רגשות בליבי?
האם יתכן שכשבחוץ אביב עכשיו אצלי הכל חורפי כל כך?
זה לא עוד עצב שנוחת באמצע גיל ההתבגרות,
ולא לב שנשבר מבחור שעזב,
בעצם אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה.
אבל רק שאלה אחרונה,
האם ייתכן כשהכל סוער בחוץ,
ושידיים קרות חובקות אותי
אני מבינה שזה הכי קרוב לחיבוק אמיתי
שאני מצליחה להרגיש?




