קרני שמש כועסות התגנבו לחדרו,הוא מצמץ באי נוחות,פוקח את עיניו.
מקלל בגסות את אותה שמש שמפריעה לו לחלום.
מתרומם ממיטתו,נכנס לחדר אל השירותים,שוטף פניו.
מתבונן לעבר המראה,פורע את שערו הבלונדיני
חיוך שובב הופיע על שפתיו הדקות.
יוצא לעבר הארון
מוציא מכנס,חולצה שחורה.
לא זוכר מתי לבש משהו שונה
לוקח את תיקו,מתבונן לשעון.
הוא מאחר,לא מזיז לו,הוא חיי את החיים שלו
לוקח את דבריו,נועל את נעליו.
ויוצא מין הבית.
הולך בקלילות לעבר תחנת האוטובוס.
מוציא סיגריות.
מלברו אדום,מוציא ומשען בהנאה,בהתמכרות.
הקו הגיע,נכנס האוטובוס כמו תמיד מלא בתלמידים מבית ספרו.
הוא מתבונן לעבר אחד הכסאות היא יושבת שם.
אותה בחורה.
שערה היה בלונדיני וחלק.
ישבה ליד החלון,שקועה במוזיקה.
עיניה לא נוצצות.
חיוכה,החיוך הזה שלה,שהוא אהב,נעלם.
הוא התבונן בה בחוסר אונים,היא נראה עצובה,פגועה.
הוא החל לדאוג.
היא הסתובבה עליו,מתבוננת בו,ללא חיוך ללא תגובה,רק מבט מלא אכזבה.
היא מסתובבת בחזרה.
הוא חוזר למוזיקה.
מנסה להוציא אותה מהראש,משהו שהוא לא מצליח מזמן.
להקת מטאל כבדה התנגנה,דעתו הוסחה.
כמו תמיד,המוזיקה מצליחה.
מה שאחרים לא.
להשכיח אותה.
הוא נכנס לכיתה,שנה חדשה,שנה אחרונה.
מתיישב כמו תמיד,בסוף הכיתה,רגליו על השולחן.
חבריו נכנסים.
מחייכים.
אנשים מגיעים,מחייכים,מנשקים לשלום,לאותם אנשים שלא ראו כל החופש.
הוא יוצא לעבר המחששה,לאחר שעה בערך.
מצפה לקצת שקט.
המחששה תמיד ריקה בשעות האלה, הוא חשב.
נכנס למקום הקטנטן.
אבל במקום השקט והדממה
הוא שמע קול מוכר.
צחקוק מוכר,צחקוק די מזוייף.
הוא נעמד נשען על יד הקיר,מוציא סיגריה.
שוב מעשן,נכנס למין אופוריה שקטה.
"חח אין בעיה,אני אכנס,איזה חמוד,אוהבת אותך המון"
היא יצאה לעברו.
אותה בחורה,הבלונדינית.
פנייה שהיו זוהרות,נכבו.
הוא התבונן בה,רוצה לחבק אותה,להיות איתה,שתהיה שלו.
הוא מתבונן,היא לא זזה.
"היי"היא שברה את השתיקה את המתח.
"היי"הוא ענה לאחר כמה דקות.
היא התקרבה אליו.
"אפשר?"שואלת,והוא נותן לה סיגריה.
בידיים רועדות מדליק לה אותה.
היא לוקחת שחטה,ומחייכת.
"תודה".
"למה?"הוא שאל בשקט.
"למה מה"היא שאלה לא מבינה.
מתבוננת בפניו מקרוב.
עיניה היו ירוקות,ירוקות דבש,אבל בשמש צבען היה יפה יותר מכל דבר אחר.
"למה את עושה את זה?"שאל שוב.
"כי טוב לי ככה"היא ענה,הבינה את השאלה לוודאי.
הם עמדו בשקט,לא מביטים אחד בשני
דממה,שקט,אכזבה,אהבה,געגועים היו סביבם.
היא סיימה.
זורקת את השאריות.,מוציאה מהכיס מסטיק,מציא גם לו,הוא מסרב.
היא באה ללכת.
מסתובבת..הולכת כמה צעדים,לפתע נעצרת. מסתובבת במהירות בחזרה
"מדוע?למה? לאן נעלמת?
מדוע אתה נעלם?מתעלם?לא עונה?מסנן? מתרחק?
מדוע אתה מתרחק ממני?
פגעתי בך?עשיתי משהו לא טוב?"
הוא עומד בשקט,הגרון כאב לו.
"מה לעזאזל קרה?"היא שואלת בקול חנוק.
"אתה פאקינג חשוב לי,כ"כ חשוב לי"היא אומר,כשדמעה קטנה זולגת על פנייה.
היא ממהרת למחות אותה.
שלא יראה,שהיא נשברת.
הוא עומד,מתבונן בה,לובש את מסכת האדישות.
"תענה כבר" היא צועקת,מרימה את קולה.
שקט
שתיקה של כמה דקות.
"טוב,שוב סינון?הפעם זה פנים מול פנים?".
היא אמרה פגועה,כועסת.
כאב לו הלב,כאב לו לראות אותה ככה,אותה ככה בגללו.
היא רצה משם,רצה משם בוכה.
הוא כעס על עצמו.
כעס כ"כ
הוא הכה באגרופיו על פני הקיר.
"אידיוט",הוא סינן כמה פעמים.
את פניה הוא לא ראה יותר לאורך כל אותו יום הקצרצר.
הוא החליט להבריז הביתה,גם ככה לדעתו הוא לא אמור להיות כאן.
הוא יצא במהירות משער ביה"ס.
הוא נעצר לפתע,כששמעה בקול של בחורה קורא בשמו,הוא הסתובב לכייון הקול
בחורה צנומה,בעלת שער בלונדיני קצר רצה אליו.
חיבקה אותי,ונשקה קלות על פיו.
"היי"היא חייכה באושר.
"היי"הוא אמר בקרירות
"אנחנו צריכים לדבר"היא ציינה
"אחר כך"מתנתק מידייה.
"נו.."
"אחר כך ,אמרתי"הוא אמר בעצבנות יתר,מנתקת את עצמו מחיבוקה.
הוא נזכר בלילות שהעביר איתה.
מין תחושה עברה בגופו,ספק גועל ספק סיפוק.
הוא הרגיש כל בחורה,כל בחורה שהוא רצה,או לא רצה.
חוץ ממנה,חוץ מאותה אחת שהוא רצה.
הוא הרגיש את בטנו מתהפכת,את לבו דופק.
הוא מרגיש שראשו משתגע.
רק ממחשבות עליה.
הוא חנוק מרגשות אליה.
היננו יודע אלו רגשות.
הערב עלה,הוא נשכב לישון.
במחשבות עליה,חלומות עליה.
מתעורר מלא זיעה,לאחר חלום בלעות מזעזע.
הוא לא זכר הרבה,רק מכונית,רעש,צעקות,אש,מוות,ושער בלונדיני,ועיניים ירוקות שנסגרות.
השעה 4:01 לפנות בוקר,הוא נשכב לישון בחזרה.
מתרומם ממיטתו,נכנס לחדר אל השירותים,שוטף פניו.
מתבונן לעבר המראה,פורע את שערו הבלונדיני
יוצא לעבר הארון
מוציא מכנס,חולצה שחורה.
לא זוכר מתי לבש משהו שונה
לוקח את תיקו,מתבונן לשעון.
הוא מאחר,לא מזיז לו,הוא חיי את החיים שלו
לוקח את דבריו,נועל את נעליו.
ויוצא מין הבית.
הולך בקלילות לעבר תחנת האוטובוס.
מוציא סיגריות.
מלברו אדום,מוציא ומשען בהנאה,בהתמכרות.
הקו הגיע,נכנס האוטובוס כמו תמיד מלא בתלמידים מבית ספרו.
הוא מתבונן לעבר האוטובוס,היא לא נמצאת בו.היא לא פה.
להקת מטאל כבדה התנגנה,דעתו הוסחה.
כמו תמיד,המוזיקה מצליחה.
מה שאחרים לא.
להשכיח אותה.
הוא עולה לעבר כיתתו.
הייתה לו הרגשה מוזרה.
הוא בלע רוק,באיטיות.
נכנס לעבר כיתתו.
אחת מהידידות שלו נכנסה כרוח סערה לכיתה.
לא מבינה עובדת עצות.
"מה קרה"שאל,פחד שתקף אותו.
"אתה לא מבין,אתה לא תאמין,זאת היא,היא,היא עברה תאונה"
לבו קפא.
"תאונה?"
"היא הייתה בתאונה,והיא,בבית חולים,והיא,היא"היא מלמה ופרצה בבכי.
"תתאפסי על עצמך,היא בסדר?"הוא שאל בתקווה.
"היא מתה,ב4 לפנות בוקר"
הוא הרגיש אובד עצות,הוא הרגיש את לבו מתפרק,את בטנו מתהפכת,את רגליו כואבות,את ידיו נרדמות,את ראשו מסתובב,הוא הרגיש מת.
געגועים הציפו אותו.
הוא לא בוכה,הוא לא עולם לא בוכה,גברים אינם בוכים.
הוא נכנס לבית האלמין.
מניח 16 ורדים ודומים כ-דם.
מתיישב ליד המצבה.
מנסה להוציא מילה מפיו,עוברות השניות,הדקות.
הלב ממשיך לדפוק במהירות.
הוא הרגיש רוח חמימה.
ריח נעים של בושם הציף את האוויר,הבושם שלה.
"אני אוהב אותך"
הוא אמר לפתע,אמר מוצי את המילים,את הנטל שהוא סוחב איתו
סוחב איתו כ"כ הרבה זמן.
המילים שלעולם לא נאמרו.
הוא נשאר לבד,לעולם לא ינשק אותה
לעולם לא יחבק אותה
לעולם לא יהיה שלה.
היא הלכה,הלכה לפני ששמעה.
היא הלכה כשהיא פגועה.
היא הלכה.
והוא נשאר.
נשאר בלעדיה.
"אם רק,אם רק הייתי.." הוא מלמל בכעס.
"מספר לך את זה לפני"הוא אמר בלחש,בלחש שאפילו ה' לא היה שומע.
טיפה פוגעת באדמה.
טיפה מלוחה.
הוא מוחה את דמעותיו.
דמעותיו על אהובתו.
😮
אמא, עוד שנייה בכיתי.
זה כ"כ עצוב, מרגש, נוגע ללב,
יש לי צמרמורת!
ברוש זה מדהיייים.
מוכשרת את! כ"כ! אוהבת אותך 3> אל תפסיקי לכתוב לעולם
אתר האהבה הישראלי