לא מצליחה להבין, לעכל איך עברו כבר 11 חודשים.
11 חודשים מאותם ימים קשים.
אני לא מאמינה שכבר כ"כ הרבה זמן שאתה לא איתנו
וכמה שזה קשה לכולנו.
לא יודעת איך להתמודד עם מודעת האבל,
זו שנושאת את שמך את התמונה שלך.
זו שמזכירה לי שזה באמת אמיתי.
זה לא איזה חלום רע.
הגעגועים אליך קורעים לי את הלב
אתה היית אדם כזה שכל אחד אותו אוהב.
בונים גן לזכרך, אתה יודע? קטן כזה, אבל כ"כ גדול מבחינתנו
מקום שאמור לספר עלייך, על כל מה שתרמת.
אבל מה זה משנה אם אתה איננו?
שום גן, או פסל, וגם לא תמונה
לעולם לא יוכלו להחליף את מה שאתה היית.
אף אחד לא יכול להבין.
בכל פעם שמזכירים את השם שלך הדמעות אצלי בעיניים.
ושירים שכ"כ אהבת, ישר מורידים לי דמעות.
והחדר שלך, והכורסא.
כ"כ הרבה זכרונות יש לי ממך.
11 חודשים שאתה כבר לא איתנו.
11 חודשים שהדאגות שלי נגמרו,
אבל הכאב לא, ולא ייגמר לעולם.
סתם....פריקה קטנה.




