חושך,קר ,קר כל כך שהקור חודר לעצמות.
מרעיד כל חלק בגוף הקטן שצמה לקצת חום .
אני מנסה לחמם את עצמי תוך כדי נשיפת אוויר חם מפי לתוך ידיי הקפואות שהכחילו כמעט.
אבל מה שיותר מפחיד חשבתי לעצמי, זה השקט.
זה שקט לא ברור ,מקפיא,לא ידוע,מתעתע בחושים
והחושך? החושך לא עוזר גם הוא.
כל רחש מקפיץ פלוגה שלמה של עיניים סוקרות מתבוננות עד שעיננו נפגשים ושולחים אחד לשני מבט מנחם ומרגיע.
בעודי שוכב על הקרקע הבוצית אני מנסה לסדר את מחשבותיי, בזמנים כאלה קל פתאום לרצות הביתה לאמא ,למיטה החמה, לשינה שקטה.
עד שפתאום מציף אותך געגוע ישן לעבר.
אבל לא. אני יודע שכל שנייה כאן לא מבוזבזת. אני יודע שאני כאן בשביל המולדת שלי בשביל המדינה שלי,
שאני גאה כל כך להיות חלק ממנה שעכשיו היא חלק בלתי נפרד ממני.
כן,איבדתי חברים רבים בקרבות הקשים והכואבים האלו.
זה כאב שלא ניתן להסביר במילים כאב שמפלח את כל גופך,
חודר לנשמתך וכמו מכות חשמל זה מכה בך שוב ושוב.
לא נותן לך שקט.ועוד הלוויה בכי דמעות הספדים רבים הורים שכולים ואהבה שנקטעת לה לילה אחד.
רעש קוטע את מחשבותיי ומאיץ את פעימות ליבי אני מסתכל שוב ושוב לצדדים.
"זה מגיע מהשיחים" אני לוחש ליוני "מהשיחים" אני חוזר על דבריי ששפתיי רועדות ספק מקור ספר מפחד.
יוני מביט אחורה.
במהירות מאשר את דברי עם עיניו.
יוני הוא מפקד לתפארת הוא מקשיב הוא מבין ויש בו חוכמת חיים שעוד לא פגשתי אצל אף אחד.
אני סומך עליו אני משרה תחושת ביטחון וזה עוזר להשקיט את הפחד.
הפלוגה זזה באיטיות עד שנשמעת ירייה צורמת באוויר.
קרב יריות. אני כל כך פוחד. מה קורה לי ?
אני מזיע ורועד לפתע מרגיש כאב חד בביטני.
"תעזרו לי...תעזרו לי...נפגעתי.." לחשתי כמעט בלי קול.
"אור,אור, קום יקירי מה קרה?..כנראה חלמת חלום רע אהוב שלי"
הרגשתי לטיפה קלה על מצחי.
פקחתי את עיני.
"לא.זה לא עוד חלום רע"
זאת המציאות
ויש לה שם.
הלם קרב..שמעתם על זה?
תגיבו לי זה חשוב לי
מור'צי 😕




