* שונאת את זה שרק לידך אני מתנהגת ככה.
שתמיד אני קופצנית, מאושרת, לא מפסיקה לצחוק...
אבל לידך, כלום. שותקת.
אני לא יודעת למה ולא יודעת איך, אבל משו במגע
ובמפגש איתך עושה לי כ"כ רע.
והקטע, שזה לא אמור להיות ככה - בדיוק ההפך.
אני אוהבת אותך,
הלב שלי כבר נקרע מאהבה אלייך.
זועק, נואש, מתחנן לטיפה הכי קטנה שיש. למשהו.
לא מבינה איך כל פעם מחדש אני ככה לידך.
למה ? תסביר לי מה יש בך שגורם לי לכ"כ הרבה
אהבה וכאב ?
אני רוצה אותך,
רוצה אותך הכי קרוב שאפשר.
אבל הספק הזה, אם זה אי פעם יקרה, פשוט הורג אותי...
* אוהבת, מתרחקת, שונאת, מתקרבת...
כ"כ רוצה שכבר תהיה שלי.
מה יהיה עם האהבה הזאת ?
אני לא מסוגלת יותר.
אני צריכה אותך.
צריכה להרגיש אותך.
ולא בחיבוק של ידידים, בנשיקה על הלחי כאומרים שלום...
צריכה אותך כאן, בין זרועותי
הכי קרוב שאפשר...
על שפתיי.
מנשק אותן ולא מפסיק לרגע.
כמה אני מחכה לרגע הזה.
עצוב כ"כ שהרגע הזה לעולם לא יגיע.
איך ?
3>




