'איך את מרגישה?' שאל הצייר,
שצייר לך כל לילה על הכתף לב קטן.
'למה ענייך כה כבויות?' שאל השוטר,
שעצר כל דמעה שירדה באותו לילה סוער.
'למה לבך פועם כה הרבה?' שאל הרופא,
שריפא אותך פעם עם מילה אחת וכוס קפה.
'למה עשית דברים לא צודקים?' שאל השופט,
ששפט אותך בעדינות בימים של תופת.
'למה זלזלת בשירי אהבה?' שאל המשורר,
שהקדיש לך מילים של אהבה גם בלי לדבר.
'למה לא הקשבת להוראות?" שאל המורה,
שלימד אותך איך להלחם במצב הקשה.
'איך שכחת שהכול תעתועים?" שאל הקוסם,
שהקסים אותם במילים ובמעשים לא אמיתיים.
'איך לא ידעת שגם לזה יהיה סוף?' שאל הבמאי,
שבכל סרטיו שיחקת בתור ההתחלה,
אך מעולם לא נתת לזה סוף.
'איך חשבת שתחזיקי מעמד מתחת למים?' שאל המלח,
שהיה מטביע אותך במילים של כאב עמוק כל כך.
'איך לא ראית את האמת לנגד עיניך?' שאל התאורן,
שתמיד האיר לך את הדרך בימים שחורים,
אבל כדי לפגוע בך כיבה את המסך ואז התגלו השקרים...
'איך את מרגישה?' שאל המלאך,
שע"י התמימות עטף אותך בין זרועותיו.
'מדוע את כה מתוסכלת?' גיחך השטן,
שגרם לך להרגיש מושפלת כשהכול נגמר.
ורק אז הבנתי כי אתה לא אהוב,
אלא דמות עם צדדים שלא נגמרים.
צייר שצייר לי ציורים שקריים,
שוטר שעצר אותי והיה לצידי בחיים,
רופא שהיה איתי בימים קשים,
שופט שהזכיר לי כי גם מטעויות לומדים,
משורר שהקדיש מילות אהבה ושירים,
מורה שלימד אותי מה עושים,
קוסם שסנוור אותי בתעתועים,
במאי שלא נתן לסרט הזה סוף תמים,
מלח שהטביע אותי במילים,
תאורן שליווה אותי בימים קשים עם אור,
שנהפך לשקר אפור.
אך היית גם מלאך, שאחז בי ללא הפסקה.
אבל בסוף כמו כולם נהיית שטן,
וגזלת ממני את הנשמה.
😊
אוהבת אותכם..




