אמא את האחת שלי

אמא - את האחת שלי !

" אני לא מאמינה , איך זה יכול להיות ועוד לקרות ?!" דמעה ועוד דמעה, ועוד אוסף של דמעות ירדו מעיניי.
" זה הגורל מתוקה"
" אבל למה , למה ?! מה עשיתי רע ?" הרגשתי ממש אשמה .
" את לא עשית כלום, זה פשוט קרה!
את יודעת אימך חלתה כבר בסרטן לפני שנה והוא לקח אותה בלי התראה מוקדמת!
הוא גמר עלייה אז עכשיו היא בגן עדן והיא תשמור עלייך מלמעלה"
" מלמעלה ?! אני רוצה שהיא תהיה איתי לידי!!! " צעקתי , כולם הסתובבו וראו אותי כאב להם מפנים.
" אין מה לעשות , את צריכה לשמור עלייך ועל אחיך הקטן אל תהיה בזיזה בהחלטותייך תדאגי גם לו ולאביך ,
יהיה טוב אני אומרת לך! " האחות הרכינה את ראשה.
" איך טוב בלעדייה?! אני לא יכולה לסבול את החיים שלי בלי אמא שלי, היא תמיד הייתה לצדי!
אני לא יכולה לחשוב על כלום עכשיו דיי אני רוצה אותה, אני רוצה שתחזור ותחבק אותי!!! " צעקי צרחתי ובכיתי,
הוצאתי את הנשמה, לצדי האחות שאומרת לי לשמור פרופיל ולצידי אבי שיושב בכיסא ולא יכול לסבול את
העובדה שאין היא לא איתנו יותר, הייתי צריכה חיבוק ממישהו.
אבל אבי אני מרגישה כמותו כמה שהוא מסכן, אני עכשיו יצטרך לדאוג לאחי ולאבי זה יהיה לי נורא!
נכנסתי לחדר בו היא הייתה כה שקטה כה קרה , כה מ ת ה - אפילו על זה קשה לי לחשוב,
איך אני השתגל בחיי בלי אמא שתומכת שדואגת , אמא שאין כמוה שאותירה אותנו עצובים,
אני יודעת החיים ממשיכים אבל קשה לי לדעת שלא איתה !

אני מתקרבת עלייה מלטפת את פנייה מסתכלת למעלה מתחננת לה' שיחזיר אותה עלינו , כמה שאני רוצה
שהיא תשוב עלי ותחבק אותי , אני כ"כ מצטערת עם עשיתי לה רע .
" אוי אמא שלי אני אוהבת אותך .. " לחשתי לה מקווה שהיא תשמע ,
זה עצוב לי הכי בעולם שהיא כבר לא איתי , בשבילי זה איום ונורא יותר מכל עוול שהתקיים ,
לאבד אותה כמה שזה עצוב.
עבר שבוע , אף חיוך לא השתרר בפנינו רק הכאב והדמעות שזלגו להן מבלי ניתן לעצרם ,
אפילו שניסו לספר בדיחה ולגרום לחיוך קטן שאולי ייעשה טוב , זה לא הלך.
הדודים והדודות היו שבורים " אין כמוה , אחת ויחידה ! " דודתי חיה אמרה בקול שקט כשהיא מדברת עם
דוד יוסף .
"רחלי הייתה לך את זהבה , האימא הכי דואגת ,
הכי אוהבת ותומכת שנותת ים של נתינות האישה הכי ישרה בעולם , איך היא עזבה ככה ! "
באה דודתי רחל ודיברה לצידי מנסה לנחם בצורה שונה מאחרים.
אני שתקתי לא יכולתי להוציא מילה אפילו הגה מהפה ,
כל מה שלא אמרו לי ראיתי כבר את הדמעות מתחננות לצאת להן .
כבר לא יכולתי יותר תפסתי את ידיי בחוזקה לאט והתחלתי לעמוד,
עמדתי לפסוע לכיוון הדלת אך במבט אחרון ראיתי את כולם משפילים את המבט מחכים שיקרה נס שהיא תשוב
עלינו , תשוב לכולנו .
התקדמתי צעד ועוד צעד , ראיתי את הסבל את הכאב על פני יצאתי מחוץ לבית ,
הדמעות לא איחרו לבוא . הלכתי והלכתי לא ידעתי לאן , הלכתי לאן שרגלי מובילות,
הולכת ורואה את פניה הקרירות של אמי.
מסתכלת לשמיים רואה שמש עננים רואה כחול בצבע תכלת ,
רוצה לצעוק לצרוח שכל העולם ישמע אבל הלב עוד צובט לי ולא יכולתי להוציא מילה .
לאף אחד אין מושג כמה היא היתה קרובה עלי , יותר מכל בנאדם אחר ,
התחברה עלי בצורה מדהימה ידעה לנחם ברגע הנכון ידעה לחבק ולתמוך ברגעי שבר ומשבר ידעה לאהוב
כמו כל אמא אבל בצורה מיוחדת במינה בשבילי האימא הכי מדהימה בעולם !

חודש חלף לו הגעגועים נשארו , הכאב עדין צורב בפנים הזמן שעובר לאט לאט , ואני עדיין שותקת .
היום חוזרים ללמוד , לפחות אני .
אני אולי מצפה קצת לתמיכה מחברותי שלצידי עד הלום ,
אולי תמיכה מידידיי שנשארים קרובים עלי כמו אחים שלא נפרדים.
בוקר , השמש עולה שוטפת פנים ומביטה במראה , אני רואה את עצמי נערה בת 15 לא פחות ,
נערה פשוטה עם שיער חלק בצבע חום בהיר ועיניים ירוקות שעדיין עצובות.
" בוקר טוב אבא ! "אולי לגרום לו למצב רוח טוב על הבוקר,
אבל ידעתי שאבי הוא הכי נשבר הרי היא הייתה אהבת חייו הוא היה איתה מתקופת הנעורים.
אני ידעתי הם תמיד סיפרו לי שזו היתה אהבה ממבט ראשון, האהבה שהנעורים תמיד מצפים לה.
" בוקר טוב רחלי ! " קולו עדיין היה חלש וצרוד , ראיתי שגם עליו זה ממש השפיע.
בעבודה לאחרונה הוא מקבל צעקות מהבוס שלו שאפילו הוא לא מנסה להבין שאפילו הוא למרות הכל לא נראה אנושי.
אבל אבי הפנים והפנים שידעתי שבכל לילה במיטתו , הוא פוזל לכיוון צידה של אימי ודמעותיו יוצאות בלי
מרפה.
ראיתי את גדי , אחי הקטן בן ה- 6 שלא איכל עדיין שאין לו את האימא שתדאג לו תמיד ,
את האימא שתמיד חיבקה ואהבה אותו ,הוא יושב משחק באוכל שעל השולחן וחושב ,
חושב על חיו בלי אימו , המבט שלו כל כך שבר אותי אז החלטתי שעדיף שאני כבר אלך.

הגעתי לכיוון המקיף ,
כולם שמה תמכו בי הבינו את מצבי אבל רק אחד באמת היה שם תמיד בשבילי נועם ,
הילד שתמיד אהבתי והוא גם אותי אבל אנחנו כמו ילדים בגן מתביישים מזו האהבה, מפחדים להיחשף
למחויבות הזאתי .
סוף היום הגיע כל לך לאט , בשיא האטיות. הזמן בשבילי הוא סתם תרוץ של העולם להתקיים ולזוז.
הלכתי עם חברותי עד שלפתע שמעתי את נועם קורא לי .
" מה נועם ? " דיברתי לעברו שעדיין מנסה לא להביט בעייניו היפות.
" אני צריך לדבר איתך " הוא נראה רציני לפתע .
" אני שומעת " קולי השלוו נראה עוד רגוע .
" לא ככה, בואי לצד "
הפרפרים בבטן התחילו להשתולל בקשתי את עזרתה של אמי שנמצאת למעלה שתעזור לי
ואולי סוף כל סוף נהיה ביחד .
"אני לא ידוע עם זה ישמע לך פתאומי , או עם כל מה שקרה לך אבל אני כבר לא יכול לשמור את זה בבטן" הייתה שתיקה בנינו .
" נועם מה קרה ? "
" אני .. " הוא נשמע די מתוח.
" אתה ? " הייתי מסוקרנת כל כך מה פיו כבר יגיד.
" אני אוהב אותך " חיוך קטן התפשר לו על פניו.
" נועם .. אני אוהבת אותך גם אבל מה שקורה אולי זה לא זמן מתאים " זמן , עוד משהו שהורס אותי שוב.
" אין זמן מתאים . אני אוהב אותך ולא יכול בלעדייך אני רוצה שתהיה לידי ואיתי תהיה שלי "
אוי המילים האלו שתמיד ממיסות אותי .
" אני מוכנה לנסות, אבל זה יהיה לך קשה עם מה שקורה לי "
רציתי את זה שאולי הוא יהיה לצידי שיתמוך בי ברגעים הקשים של הגעגוע שכבר ממזמן התפרץ.
" אני מוכן לסבול בשבילך הכל, אני תמיד אתמוך בך ! את , את היפה שלי ! "
הוא התקרב עליי עצם את עיניו ואני אחריו התקרבנו עוד ועוד עד ששפתינו נפגשו וזה קרה התנשקנו .
הודיתי לאימי על זה. כל מה שרציתי לעשות באותו הזמן התפשר בחיבוק שנתתי לו.

זה באמת קרה הוא תמך בי בהכל . נועם שלי תמיד היה לצידי גם ברגעים הכי קשים שלי .
ואהבה לא העזה לחלוף לה.
עדיין, עדיין תמיד אני אתגעגע אלייך אמא, תמיד הזיכרון שלך יהיה חרוט לי עמוק מידי בלב,
אותך תמיד אני אזכור, אמא - את האחת שלי !


יצא לי לכתוב את הסיפור ממש ממזמן..
מקווה שאהבתן .. 3>