דמעה בודדה זולגת לה
זולגת בלי שום מעצור
יורדת מעצב, מכאב
הרגשה של שיברון
הרגשה של דיכאוי
זה לא ניתן לעצירה.
הדמעה ממשיכה לרדת,
במורד הלחי הקרה.
השפתיים נושקות אחת לשנייה,
וקליפתם מתרוצצת מחוץ לשפתייה.
העיניים מורכנות לרצפה
יודעת שטעו בבחירה.
אך אין מה לעשות
אהבה לא שקולה בבחירה.
הראש עייף מלחשוב על הדמות,
הדמות היפה, הדמות השלווה
הדמות שפגעה עד עמקי נשמתה
הדמעה יורדת, זולגת בלי שום מעצור.
והיא עדיין אוהבת.
סתם מוזה שנחתה עליי באמצע שיעור.
אוהבת מלא !




