יהיה טוב כולם מבטיחים,
חבל שאף אחד לא מקיים .
ואיך שוב מתחזקות הצלקות הטבועות בליבי
הן מזכירות שהן עוד קיימות,
אף פעם לא מראות סימני הגלדה,
ונודרות כי לעולם לא יעזבו ....
ואיך חיוכיהם מפוזרים בכל עבר,
עיניהם בורקות, זוהרות,
ורק אני כואבת.
ואיך הדמעות שוטפות, רומסות, מכבידות יחד עם כל הזכרונות .
כי כשהנסיונות כושלים, האומץ כבר מתפוגג .
כל טיפת תקווה שנותרה כבר אוזלת,
וצלילות הנפש ספק אבדה .
השמחה כבר נמוגה .
ורק סימן השאלה, עוד נודד לו .
ואני שוב, מישירה מבט,
כובשת אנחה, מחליקה נשימה .
וכמעט מתייאשת ...
***
= לא נכתב עליי 😊 =
יומטוב !




