היא רצה לעבר השקיעה,
אפשר לקרוא לזה לברוח.
נופלת על החול הרך,
זה נכון שאין בה כוח.
והדמעות החמות זולגות,
זה לא שקר שהיא חלשה.
היא בורחת היא נשברת, עפה ברוח החזקה.
היא אהבה כמו באגדות,
כולם יודעים שהיא טיפשה.
אכלה מתוך כפית זהב,
באחרים תמיד תלויה.
כאשר הושיטה את ידה,
הם הפנו לה את הגב.
היא טיפשה לא יציבה, לה זה כ"כ יכאב.
אנשים חסרי מזל,
פגשו בה לראשונה.
מחייכת וצוחקת,
שקרנית לא קטנה.
הגיע הזמן שלה ללמוד,
מה משמעות האהבה.
היא אחרונה בסדר העדיפויות, נשארה לבדה.
והנסיך מארץ הפלא,
אשר ינשק לשפתותיה.
יגלה את טעמו האמיתי,
של יין די ישן.
היא תפתח אז את עיניה,
לעולם כולו זהב.
היא מאוהבת אהובה, היא כבר לא ילדה קטנה.




