|
|
|
יושבת לי בחדר,
שוכבת על מיטתי, מביטה אל התקרה,
דמעות זולגות מעיניי ותוך כדי נשמע שיר ברקע.
...
אורזת את כל הדברים שכבר סיפרת לי,
והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה,
שלום געגועים להתראות לאהבה.
ברגע שנשמע הפזמון קפצתי ממטתי,
ניגשתי למראה וראיתי ילדה, לא יפה אך גם לא מכוערת,
רזה וכחושה ועיניים נפוחות ואדומות מבכי.
בלהט של רגע הצטרפתי לפיזמון ושרתי כמו משוגעת:
רבבוות הדרכיים לאהוב אותך,
ארוכה ביותר הדרך לשכוח, אהבנו עמוק
אהבנו בטוח,
אבל הכי בטוח זה מרחוק.
כל מילה ומילה ששרתי חדרה אל ליבי כמו סכין,
כל מילה הייתה טעונה בהמון כאב.
אני עדיין לא מאמינה שזה קרה, דווקא לי.
כל כך אהבתי אותו, כל כך הערצתי אותו,
הוא היה החיים שלי, ואני הייתי שלו, אני יודעת שכן
אתם שואלים את עצמכם איך ידעתי?
אני פשוט ידעתי, ראיתי את זה בעיניים שלו, השידר לי את אהבו כלפיי
דרך מיליון ואחד דרכים,
בין אם זה להחמיא לי, בין עם זה להגיד "אני אוהב אותך",
בין אם היה מחזיק לי את היד חזק חזק כאילו לא רוצה לרפות,
בין עם זה היה כשהיינו מתחבקים, הוא היה מחבק אותי חזק חזק
ולוחש לי באוזן: "בחיים אני לא אעזוב אותך, אני אוהב אותך כל כך".
או בין אם הוא רק היה מסתכל לי בעיניים ומחייך חיוך רך ומלא באהבה.
אתם לא יודעים על מי אני בדברת בכלל,
אני מדברת על גיא, אהבת חיי.
היינו שנתיים וחצי ביחד , ובדיוק בשנתיים וחצי שלנו
הוא נפטר.
5 חודשים לפני כן התגלתה לו מחלה נדירה וחשוכת מרפא,
נתנו לו 3 חודשים לחיות,
אך הוא החזיק מעמד יותר, בזכות האבה שהייתה לי אליו, בשכות הוריו שתמיד היו שם בשבילו ותמכו בו
וכמובן חבריו, שהעריכו אותו, אהבו אותו מאוד.
כשקרה מה שקרה, אני פשוט נשברתי, קרסתי, משו בתוכי מת כשהוא מת, משהו כבה.
חודשיים אחרי הללוויה עדיין לא חזרתי אל עצמי,
הייתי סגורה בתוך החדר, בתוך עצמי,
החברים, ההורים, הקרובים , השכנים מי לא, כולם ניסו להוציא אותי מהאבל והדיכאון ששררתי בו,
אך כלום, שום שינוי.
שום שינוי עד בעצם היום הזה.
ניגשתי למראה ואמרתי לעצמי זהו,
ענת, את פשוט חייבת להמשיך הלאה
גיא כבר לא יחזור.
את חייבת, חייבת להמשיך בחיים.
הלכתי לארון, הוצאתי חזיה ותחתון והלכתי להתקלח.
ניכנסתי לאמבטיה ארוכה וחמה.
לאחר כשעה פחות או יותר יצאתי,
התנגבתי היטב שמתי קרם גוף, לבשתי את הלבנים
ואז לבשתי ג'ינס צמוד רגי משופשף שמאוד אהבתי וחולצת טוניקה לבנה צמודה.
התאפרתי מעט והסתרתי את הדמומיות שעדיין נשארה מהבכי, עיפרון שחור, קצת סומק, גלוס, התזתי מעט בושם פיזרתי את השיער, לקחתי מפתחות מהבית פלאפון ויצאתי בלי לדעת לאן.
הלכתי, איך שאומרים לאן שהרגליים לקחו אותי.
לאחר 10 דק' הליכה מצאתי את עצמי יושבת על החול הלח, מול הים.
מקום שתמיד אהבתי להיות בו.
הסתכלתי על הים, כחול,ירוק,תכלת זה היה הצבע שלו באותו רגע.
בלי ששמתי לב התחילה שקיעה, הדבר הכי יפה שקיים
השמש התחילה לרדת ויחד איתה הדמעות,
הייתי כל כך שקועה בלהסתכל על הים והשקיעה שלא שמתי לב
שמישהו התיישב לידי.
הסתובבתי לעברו וראיתי את העיניים שלו.
לא, זה לא יכול להיות!!!
-----------
להמשיך? 😕
QUOTE (טוניטה @ 19/03/2008) ואייי
עצוב=\
תמשיכיי=]
😊
עצוב 😢
הבנתי את המסר שרצית להעביר 😢
הסתובבתי לעברו וראיתי את העיניים שלו.
לא, זה לא יכול ליהיות!!
-----
העיניים האלו, העיניים הירוקות שכל כך הזכירו לי את גיא.
אני לא יודעת מה קרה לי אבל אחרי זמן מה מצאתי את עצמי שכובה בין זרעותיו של אותו נער
שהתיישב על ידי.
הוא העביר ידו בשערי, מגע ידו הייתה כה נעימה, בדיוק כמו של גיא.
הרמתי את מבטי למעלה ושוב, אותן עיניים ירוקות שאומרות כל כך הרבה.
הסתכלתי ארוכות על עינייו ואז הוא שאל:את בסדר?
אני:מה קרה לי? מי אתה?
..: אני דרור, אממ אני התיישבתי פה לידך הסתכלת עליי ופתאום התעלפת, איך את מרגישה?
אני: אני...אני בסדר, נראה לי.
תודה.
דרור: אין לך על מה להודות לי, לא הייתי משאיר אותך פה לבד כמו שלא הייתי משאיר אף אחד במצבך ככה
וחייך אליי 😊 .
מה שמך?
אני: ענת.
דרור: ענת?
אני: אכן
דרור: ענת, ענת קרניאל??!
אני: כן, מאיפה אתה יודע?
דרור: שמעתי עלייך הרבה.
אני: 😮 מה? ממי?
דרור: אני בן דוד של גיא תוך כדי הוא עשה מבט עצוב ואז התעשת, ידעתי שאת נראית לי מוכרת,
גיא שלח לי תמונות שלך.
נותרתי ללא מילים, לא מפלא שהוא דומה לגיא, הם בני דודים.
ושוב כמו תמיד, זה פשוט לא בשלטתי, הדמעות האלו שכל פעם מאיימות לפרוץ החוצה כל פעם מחדש.
דרור שם לב שאני די בהלם ממה שסיפר וכנראה גם ראה את הדמעות שעמדו לי בעיניים,
התקרב אליי ופשוט חיבוק אותי, חיבוק הייתי זקוקה לו במשך החודשיים האלה.
פשוט התפרקתי לו על הכתף, כל החולצה שלו הייתה ספוגה מהדמעות.
הוא חיבק אותי ביד אחת ועם השניה ליטף את ראשי ולחש לי באוזן:
"זה בסדר, הכל קורה לטובה, גיא אהב אותך, אוהבת אותך ותמיד יאהב - הוא הדגיש את תמיד יאהב, הוא היה רוצה שתמשיכי בחייך, הוא תמיד יהיה שם בשבילך .
אולי לא בגופו אבל נפשו ורוחו תמיד תיהיה איתך והוא תמיד ישמור עלייך, אל תשכחי את זה בחיים".
מילותיו ריגשו אותי וגם הרגעיו במעט.
לאט לאט הדמעות פסקו.
התנתקנו מהחיבוק והסתכלתי בעינייו, פשוט שקעתי בהם.
דרור: למה את תמיד מסתכלת לי בעיניים? וחייך חיוך נבוך 🙄
אני: העיניים שלך, כמו של גיא, אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליהן.
דרור נורא הסמיק 😁
דרור:כן, תמיד אמרו לנו שיש לנו משו דומה, לי ולגיא.
הייתה שתיקה, לא שתיקה מביכה, פשוט שתיקה שאפשר לסדר את המחשבות שבראש.
לאחר כ-3 דקות דרור שבר את השתיקה.
דרור:כדאי שנזוז מפה, כבר מתחיל להחשיך.
אני: צודק, נלך?
דרום התרומם מהחול וניער את בגדיו והושיט טת ידו עדי לעזור לי לקום.
שמתי את ידי בידו, מגע ידו בידי העבירה בי צמרמורת מוזרה אך עם זאת נעימה.
הלכנו יד ביד מחוץ לחוף והלכנו לעבר הבתים שלנו.
דרור: איפה את גרה?
אני: 10 דק' מפה, ואתה?
דרור: וואלה? אני 11 דק' מפה. וקרץ לי 😉
אני: חחח, באיזה כיוון?
דור: הזה, והצביע ישר זתומרת בכיוון שהלכנו, ואת?
אני: גם.
דורור: מעולה. :]
בדרך דיברנו,צחקנו,דיברנו, נורא שמחתי שהחלטתי לצאת היום.
הכרתי את דרור טיפה יותר לעומק וגיליתי שהוא ב 17 וחצי והוא עבר לפה [להרצליה]
מקנדה יחד עם משפחתו, אביו אימו ושלושת האחים שלו.
מתן בן ה19 ליאל ויאיר בני ה16 וחצי כמוני [הם תאומים].
ךאחר הליכה ממושכת שנמשכה מעל ומעבר ל 10 דק' חח
הגענו לבית שלי , החלפנו מספרי טלפון וICQ נתנו חיבוק לשלום ונשיחה, בלחי כמובן
והוא הלך לביתו.
ניכנסתי הביתה וישר ניחוח נעים של אוכל עלה לאפי.
מזמן שלא אכלתי ארוחה נורמאלית שכללה יותר ממים וטוסט =\
אני: אמא??
אמא: ענת, מתוקה שלי איפה נעלמת ככה בלי להודיע ותוך כדי רצה אליי וסובבה אותי ובדקה שלא קרה לי כלום או שחס וחלילה עשיתי לעצמי משו .
לכו תבינו אותך, אמהות . חח
אני: אמא תרגעי אני בסדר אני יצאתי לנשום קצת אויר, יותר מידי הייתי סגורה בחדר.
אמא: אני רואה שהמצב רוח שלך השתפר, אז טוב אני שמחה בשבילך. וחייכה חיום אמהי אוהב.
אני: מה יש לאכול? אני גוועת ברעב ויש ריח טוב, מה הכנת?
אמא: אוו, זאת הילדה שלי 😁 ..
הכנתי ספגטי ושניצל אורז עם סלט ניסואז.
אני: יאמיי סלט.
אמא: חח מתוקה שלי לכי לשטוף ידיים ובואי לשולחן.
אני כמו ילדה טובה עשיתי כדבריה ובאתי לשולחן, חיכינו לאבי ולאחי עידן. [בן 18] מסיים יב' :]
כולם הגיעו התישבנו כולנו סביב השולחן ואכלנו.
היה כל כך נחמד וטוב לראות את כל המשפחה ביחד, וכולם מחייכים ושמחים, במיוחד עכשיו
כשאני כבר הסכמתי לצאת מהחדר ולראות קצת עולם מחוץ לחדר.
אכלנו , שבענו, עזרתי לאמי עם הכלים ועליתי לחדר.
פתחתי את המחשב פעם ראשונה מאז חודשיים, נכנסתי לאייסי
וקצפה לי הודעת מערכת מ: ד7!7*ק.
חח כשראיתי תכינוי התפקעתי מצחוק חח.
ואז הוא שלח הודעה.
ד7!7*ק:
תצחקי תצחקי.
ענת!ש הMאמ!W:
מה?
ד7!7*ק:
חח אני יודע שברגע שראית תכינוי שלי נשפכת מצחוק, אני מתערב איתך
שאפילו ברגע זה את עדיין צוחקת. 😛
ענת!ש הMאמ!W:
חחח, צודק, דרוריק?
חח דווקא כינוי נורא מקורי.
ד7!7*ק:
תודה "מאמוש"
חח ניסה לעקוץ יעני .
ענת!ש הMאמ!W:
אין בעד מה דרוריק 😛
החזרתי לו .חח
ד7!7*ק:
רציתי לשאול אותך אם את......
----------------
להמשיך? 😕
שמחה שאהבתן 😊
מקווה להמשיך בקרוב.
QUOTE (לילוווווש @ 21/03/2008) אהבתי ,
תמשיכי (:
😉
אני ממש כרגע חושבת על המשך,
מקווה לפרסם אותו עוד היום אם אני אספיק,
מקסימום מחר :]
ד7!7*ק:
רציתי לשאול אותך אם את מרגישה טוב?
ענת!ש הMאמ!W:
אה, חח
כן, תודה, אני בסדר גמור :]
ד7!7*ק:
מצוין,
אז ישמצב אנחנו ניפגשים מחר?
ענת!ש הMאמ!W:
למה, מה יש מחר?
ד7!7*ק:
שמעתי יש מחר בסיבה על החוף,
אז חשבתי אולי תרצי לבוא איתי, את יודעת
לבלות קצת ולצאת מהבאסה?
ענת!ש הMאמ!W:
אממ..
(חשבתי על זה כמה דק')
ענת!ש הMאמ!W:
אתה יודע מה,
סבבה, למה לא :]
ד7!7*ק:
מעולה,
מחר ב20:00 אני בא אלייך.
ענת!ש הMאמ!W:
מה המסיבה מתחילה כל כך מוקדם?
ד7!7*ק:
חח לא,
פשוט רוצה לראות אותך לפני ,
וגם נילך ברגל, יהיה יום יפה מחר חח 😉
ענת!ש הMאמ!W:
חח , סיידר.
איפה אני גרה אתה כבר יודע אז לא תיהיה לך בעיה למצוא אותי D=
ד7!7*ק:
so it's a date
חח
ענת!ש הMאמ!W:
it's a date.
=)
---------
הייתי עוד כמה דקות במחשב דיברתי עם כמה מהחברות שלי שמאז "התקרית" התרחקתי מהן,
ובכלל התרחקתי מכולם=\.
כיביתי את המחשב, לקחתי מגבת והלכתי להתקלח ולהתנקות מהחול שנצטבר לי מהים.
אחרי מקלחת קרירה ומענגת יצאתי עטופה במגבת והלכתי לחדר, נעלתי את הדלת,
בינתיים עד שאני אתלבש שלא יצא מצב שמישהו יכנס לי באמצע חחח. {לא נשמע טוב אה }
פתחתי תארון הוצאתי חולצה ארוכה זרוקה כזאת שאני לובשת לפעמים בבית או ישמה בא, כי זה נוח חח
וזרקתי אותה אחורה למיטה אבל בלי להסתכל לאן אני זורקת את זה בדיוק (מקווה שהבנתם )
הוצאתי תחתון וגם אותו זרקתי באותו אופן,
סגרתי את הארון , הורדתי את המגבת והסתובבתי.
ואז אני רואה את דרור יושב על הכסא, ומסתכל עליי עם עיניים פקוחות ופה פעור.
לא ממש עיכלתי מה בדיוק קורה, אבל כשזה קרה והבנתי בדיוק מה קרה נתתי
את הצרחה של הלייף, אפילו השכנים הרחוקים באו ושאלו מה קרה ? מי נשחט חח
לקחתי מהר את המגבת ועטפתי את גופי בה.
אני:דרררוורר, מה אתה עושה פה??
דרור:אא...
אין תגובה ממנו, הוא היה עדיין שרוי באותה "פוזה"
כשראה אותי באותו מצב שניסיתי למנוע מלכתחילה {נעלתי את הדלת...בלה בלה וכו' חח}
אני: דרור? הלו??
שאלתי אותך מה אתה עושה פה לעזאזל?
דרור: אני..אני מצטער, לא התכוונתי סליחה ועוד כמה דברים שהיו על אותו עיקרון.
חח הייתם צריכים לראות אותו, נראה כזה חמוד, מסכן וחסר אונים חחח 😕
אני:לא ענית לי עדיין על השאלה?
דרור: אה, אמ אני באתי להחזיר לך את הצמיד שנפל לך כנראה בים.
אני: איזה צמיד?
וישר הסתכלתי על היד שבה תמיד ענדתי את הצמיד שגיא נתן לי =[
אני: ואיי הצמידדדד 😮
דרור: הנה קחי :]
אני: ואיי דרור, תודה, אני לא יודעת מה הייתי עןשה אם הייתי מאבדת אותו.
באתי לחבק אותו ולתת לו נשיקה [בלחי] כאות תודה
אבל אין זה חוק מרפי, המגבת נתפסה בידית של הכסא
ואז יצא מצב כזה שאני מכופפת כלפיי דרור, המגבת נפלה ודרור מתוך "רפלקס"
ניסה לתפוס איכשהו את המגבת שמקרה הזה הוא ניסה אם הרגל אבל במקום לתפוס את
המגבת הוא הזיז אותי ונפלתי עליו, ערומה . 😊
אוי ויי , לאיזה מצב הגעתי 😯 בחיי...
אבל דרור שהיה נראה אפילו יותר בשוק ממני , חח כן מצחיק😛
לא הסתכל לאן דבחורים אחרים בדרך כלל היו ישר מסתכלים,
הוא התסכל לי בעיניים,ולא הוציא הגה מפיו.
אחרי כמה שניות קמתי ממנו ומבטו עדיין על עיניי.
אני לא יודעת כ"כ מה הלך לי בראש באותו רגע, אבל ידעתי שדרור הוא בן אדם מקסים
ושאני אוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות.
אני לא מיהרתי לשים על עצמי משהו, אני פשוט ניגשתי למיטה, בשיא הטבעיות, והתלבשתי.
ניגשתי לדרור נתתי לו נשיקה [בלחי] והוספתי : תודה דרור :]
דרור כאילו התעורר פתאום,
דרור: את מודה לי?
אם כבר אני זה שצריך להודות לך, קרץ לי וחייך חיוך שובב. 😁
ידעתי שכוונותיו טובות, וזה היה רק כדי לשבור את הקרח כביכול.
אני: חח, איזה חמוד אתה. 😂
דרור: ואת יותר 😛
טוב נרא'לי אני אזוז.
אני: טוב,....דרוריק.
דרור: אויש תנוחי גם כן את ..חחחח 😛
בה ביי, ואל תשכחי מחר ב20:00.
אני: לא אשכח , צ'או.
ליוויתי אותו לדלת ניפרדנו עוד פעם חח.
הלכתי למטב מזגתי לי מיץ תפוזים לכוס ועליתי לחדר,
סיימתי לשתות הנחתי את הכוס על השידה בחדר שלי
וקפצתי על המיטה.
חשבתי על כל מה שקרה לי היום, והייתי אומרת שבשביל יום הראשון שאני יוצאת ככה
זה מעל ומעבר חחח
עם כל המחשבות על היום ןעל דרור ,
נירדמתי
---------------------------------
להמשיך? 😕
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|