פרק ראשון:
היא כבר ישנה במיטה עכשיו ועוד מעט אני אצטרף אליה ונירדם שוב ביחד.. איזה אהבה גדולה יש בינינו.. ולהאמין שהאהבה הגדולה הזאת התחילה מתאונה שעשינו?
יום שני בבוקר.. קמתי באיחור.. אמא שלי שכחה להעיר אותי.. אני בן אדם מפונק למרות שסיימתי את הצבא.. תלוי באמא.. נו אתם יודעים.. אז באותו בוקר של יום שני אמא שלי לא קמה ולא העירה אותי..
ואני, ילד מפונק שכמוני, לא כיוונתי שעון ל8:30 כדי להספיק להיות בעבודה ב9:15.. ולמזלי, אמא שלי התעוררה ב9:00.. קמתי מהר, צחצחתי שיניים ולא שתיתי כלום..
פשוט יצאתי מהבית ונסעתי לעבודה.. נסעתי לעבודה שלי במגדלי עזריאלי וברחוב יגאל אלון לא שמרתי מרחק מספיק.. ונתקעתי במכונית שהייתה מקדימה..
האמת שהמכונית מקדימה בלמה בפתאומיות ולא הייתי מוכן.. כשיצאתי מהאוטו להחליף פרטים, מהאוטו השני יצאה בחורה יפהייפיה (סתיו), בערך בת 19 (אני בן 21)..
היא אמרה לי: "החתול שבגללו בלמתי לא היה בצבע שחור, הוא היה לבן.. גם חתולים לבנים מביאים מזל רע?".. וצחקתי.. החלפנו פרטים.. והמשכתי לעבודה..
מוזר שבמקום לחשוב על התאונה ולהיות בבאסה, הייתי שמח שפגשתי אותה..
חזרתי מהעבודה.. סיפרתי לאמא שלי על התאונה ואמא שלי, כרגיל, לקחה את האשמה עליה.. איזה אמא מדהימה.. אבל הסברתי לה שזה בגלל חתול וצחקתי..
הגיע הערב, והחלטתי לשלוח לסתיו הודעה: "איך את מרגישה? רציתי לדעת מה לספר למשפחה שלי.. מי הפגיש בינינו? החתול או הגורל?"..
אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה לפלאפון עם הצלצול היפה שהכנתי לי מהשיר של אייל גולן: "בתיבת הדואר מחכים לי מכתבים".. זה מהשיר מיליון או דולר למי שלא מכיר.. וזה היה מסתיו... "האמת שגם אני לא יודעת, איך אפשר לבדוק את זה?"..
עניתי לה: "אני אהיה אצלך עוד שעה וניסע לבית קפה".. היא ענתה שסבבה והלכתי להתארגן..
הגעתי אליה, הצטערתי שוב ובבית קפה היה מדהים..
תמיד אני לוקח את הבנות שאני יוצא איתן לבית קפה.. זה המקום הכי טוב להכיר לפי דעתי..
הכרנו לעומק והיה פשוט מדהים.. בסוף הפגישה נתתי לה נשיקה בפה.. היא אמרה לי: "היה ממש כיף" ואני אמרתי לה שתודה ושלילה טוב שיהיה לה..
תמיד אני לא אומר שגם אני נהניתי.. כי יש בנות שמתלהבות מזה ותופסות מעצמן.. חושבות שזהו, שאני כבר שלהן והכל תלוי רק אם הן ירצו אותי או לא..
יום למחרת היא שלחה לי הודעה בבוקר: "אני נוסעת שוב ברחוב יגאל אלון, בא לך לעשות עוד תאונה?" ושלחה פרצוף קורץ..
אמרתי לה: "האמת שאני כבר בעבודה אבל כשאני אסיים אני אבוא אלייך".. הגיע הערב ומיד אחרי העבודה נסעתי אליה..
פרק שני:
לפני שנסעתי אליה עברתי בבלוקבאסטר והבאתי את הסרט "סיפור אהבה בלתי נשכח".. הגעתי אליה ב20:00 וב21:15 בערך התיישבנו לראות את הסרט סיפור אהבה בלתי נשכח..
ראינו את הסרט הזה.. מנדי מור פשוט שחקנית מדהימה.. האמת? בכיתי ממנו כי היה עצוב לראות איך היא מתה מהסרטן וכמה שהם אהבו.. ואיך שפתאום היא גילתה לו שהיא חולת סרטן.. ממש היה עצוב.. והיה ממש מצחיק לראות את סתיו בוכה כל כך.. לא מפסיקה לבכות.. איך היא לקחה קשה את הסרט הזה..
נכנסנו לחדר והיא פשוט המשיכה לבכות.. יאללה, מה היא לוקחת קשה? פעמים הבאות אני אלמד לא להביא לה סרטים מרגשים ועצובים כאלה.. אבל פתאום היא אמרה לי: גם אני חולה..
"מצחיק מאוד" אמרתי.. והיא אמרה שהיא לא צוחקת.. "אני לא מבין כלום.. לא צוחקים בכאלה דברים, תהיי רצינית".. והיא ענתה: "אין לי עוד הרבה זמן לחיות"...
אמרתי לה: "אבל למה לא סיפרת לי?".. והיא ענתה לי: "ואז מה היה יוצא? היית בורח? מה היית עושה?".. ידעתי שלמרות הכל הייתי נשאר איתה.. לא עוזבים סירה כשהיא טובעת ובמיוחד אם אוהבים את המישהו שבתוך הסירה.. ונשארתי.. ניסיתי לחזק אותה..
הלכתי איתה לטיפולים.. וכמובן שקיווינו.. קיווינו שיהיה בסדר.. מוזר שפתאום הרגשתי כאילו הסרט נכתב עלינו.. ועניין אותי למה היא לא סיפרה לי? הרי ברור שאיתי היא תהיה יותר חזקה..
נשארנו ביחד והיא המשיכה בטיפולים.. מוזר שפתאום אני מספר לכם רק על הסרטן וכמה שקשה היה במקום לספר לכם על האהבה שלנו.. אבל זה גם שלב באהבה שלנו.. למרות שלא הכרנו כל כך הרבה.. עברו החודשים ועוד מעט היא תיכנס לטיפול שיקבע עוד כמה זמן יישאר לה..
אני מקווה שיגידו שהיא מתגברת על המחלה...
היי שוב, חזרתי לעדכן את הסיפור.. הרגע היא יצאה מהטיפול ונשארו לה עוד 3 ימים לחיות..
היום היא תהיה עם המשפחה שלה ואני אהיה שם ואבכה עם כולם...
כמה שהיא חזקה.. נשארתי לישון אצלה ובבוקר קמנו.. עשיתי לה הפתעה והזמנתי צימר..
עוד יום והיא תיפרד מהעולם אלא אם יקרה הבלתי צפוי..
עכשיו אנחנו על האוטו בדרך לצימר... אני אעדכן בקרוב..
פרק שלישי:
נסענו לצימר.. באמצע הנסיעה היא פשוט לא זזה למשך כמה זמן.. ואז חזרה לעצמה.. ממש נלחצתי..
היא לא זכרה מה קרה מאותו רגע שזה קרה לה עד לרגע שזה עבר לה.. ממש מפחיד..
הגענו לצימר.. התקשרתי להורים שלה ואמרתי שהכל בסדר.. לא יודע מה הסיבה שהם נתנו לנו לבלות ביחד את היום האחרון שלה.. אולי הם קיוו שזה לא יהיה היום האחרון? או שאולי הם ידעו שהיא תרצה להעביר את היום הזה איתי?
היינו ביחד.. היינו בג´קוזי, קצת לפני שהשמש שקעה לקחתי אותה לים והכנתי לה פונדו.. לקחתי בננות, תפוחים ותותים וחיממתי בגזייה שהבאתי את השוקולד שיימס.. טבלנו את הפירות בשוקולד ואכלנו.. היא אמרה שזה אחד הרגעים הכי מדהימים שהיו לה בחיים וכמובן שבכיתי כשהיא אמרה לי את זה..
היא תזכה לעוד רגעים כאלה? חזרנו לצימר.. קיוויתי שהשעות לא יהיו ספורות.. הכנתי לה לאכול כשחזרנו.. הכנתי פרגיות עם תיבול מיוחד ששמתי שם (רוטב חרדל ודבש ועוד סוגי רטבים שהוספתי).. האמת שיצא טעים.. הכנתי סלט.. הכנתי תפוחי אדמה ובטטות אפויים.. שמתי רוזמרין.. ושמתי גם את זה על המפה הלבנה שחיכתה על השולחן.. הכנתי גם פסטה שיהיה לה מבחר.. שמתי על השולחן..
לקחתי כוסות ושמתי מפית כחולה בכל אחת מהן.. שמתי 3 נרות על השולחן והדלקתי.. ואז קראתי לה שתבוא לאכול: "סתיו? את יכולה לבוא לאכול".. סתיו הייתה בחדר באותו זמן.. והיא לא ענתה..
הלכתי לחדר וראיתי אותה יושבת על המיטה ובוהה.. באתי אליה, שפכתי עליה טיפה מים והיא חזרה לעצמה.. "כמה זמן היית ככה?" שאלתי.. והיא לא ידעה להגיד לי, אמרתי לה שתבוא ושהאוכל מחכה והיא אמרה שהיא לא מרגישה את הרגליים.. הבנתי שהמחלה התפשטה..
הרמתי אותה והושבתי אותה על הכיסא.. אמרתי לה שאני אוהב אותה והיא ממש אהבה את האוכל ואפילו ביקשה שאצלם.. היא אמרה שהיא מאוד אוהבת אותי ושהיא תמיד תאהב אותי..
אחרי שהיא אכלה שאלתי אותה אם היא באה לג´קוזי.. הרמתי אותה לג´קוזי ובג´קוזי היא לא הרגישה את היד הימנית.. וכשאני אומר שהיא לא הרגישה אז הכוונה שהיא לא יכלה להשתמש בה..
היינו בג´קוזי הרבה זמן.. ובסוף הרמתי אותה ושמתי אותה ליד החימום שתתחמם.. כמובן שניגבתי אותה והלבשתי אותה.. היא הייתה עייפה.. הבנתי שזה הלילה האחרון שלנו ביחד..
אמרתי לה שוב כמה שאני אוהב אותה.. הודעתי למשפחה שלה שזה הולך להיגמר והם בכו אבל הודו לי שאני מבלה איתה ככה.. השכבתי אותה לישון ואני הלכתי למטבח.. הלכתי לאוטו והבאתי נפט (היה לי כי בדרך כלל אני עושה על האש)..
הגעתי לחדר ושמעתי אותה נוחרת חלש.. היא ישנה כבר.. פיזרתי מסביב למיטה הזוגית הזאת נפט בצורת לב.. היא הייתה בחצי אחד..
הדלקתי את המסרטת וידאו..
"אני לא יכול לתת לאהבה שלי ללכת ולהישאר כאן..
גם ככה לא יהיו לי חיים בלעדיה..
למשפחה שלי, אני אוהב אותכם ואל תגידו שהייתי חלש ובגלל זה זה קרה,
תגידו שהייתי חזק שהיה לי אומץ לעשות את זה..
ואתם, המשפחה של סתיו, אני אוהב אותכם..
מקווה שתפתחו את היומן הזה ותעלו אותו לאינטרנט..
חשוב שאנשים יידעו על הסיפור הזה..
אוהב את כולכם ואת כל החברים..
וכן, גם אותך סתיו! רציתי להציע לך נישואים אבל כנראה שאני אציע לך רק למעלה בשמיים..
אני אתגעגע לכולכם".. ברגע שסיימתי לדבר, נכנסתי למיטה.. שכבתי בחצי השני של הלב..
עכשיו אני הולך להדליק את הגפרור.. אני אניח את היומן עוד שנייה בצד.. ואולי יבוא יום ותראו את הקלטת.. אבל מה שבטוח שאני מקווה שתראו את הסיפור הזה.. עכשיו הדלקתי את הגפרור.. ביי יומן שלי..
ממש יפה (:
תמשייכייי
ואם את יכולה לעשות את זה טיפה מסודר כי זה מבולגן לי בעין..
אני מתכוונת שכל מי שמדבר יהיה בשורה נפרד..
נגיד..
"הגיע הערב, והחלטתי לשלוח לסתיו הודעה: "איך את מרגישה? רציתי לדעת מה לספר למשפחה שלי.. מי הפגיש בינינו? החתול או הגורל?"..
אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה לפלאפון עם הצלצול היפה שהכנתי לי מהשיר של אייל גולן: "בתיבת הדואר מחכים לי מכתבים".. זה מהשיר מיליון או דולר למי שלא מכיר..
וזה היה מסתיו... "האמת שגם אני לא יודעת, איך אפשר לבדוק את זה?"..
עניתי לה: "אני אהיה אצלך עוד שעה וניסע לבית קפה"..
היא ענתה שסבבה והלכתי להתארגן.. "
QUOTE (Rachelosh_1 @ 15/03/2008) ממש יפה (:
תמשייכייי
ואם את יכולה לעשות את זה טיפה מסודר כי זה מבולגן לי בעין..
אני מתכוונת שכל מי שמדבר יהיה בשורה נפרד..
נגיד..
"הגיע הערב, והחלטתי לשלוח לסתיו הודעה: "איך את מרגישה? רציתי לדעת מה לספר למשפחה שלי.. מי הפגיש בינינו? החתול או הגורל?"..
אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה לפלאפון עם הצלצול היפה שהכנתי לי מהשיר של אייל גולן: "בתיבת הדואר מחכים לי מכתבים".. זה מהשיר מיליון או דולר למי שלא מכיר..
וזה היה מסתיו... "האמת שגם אני לא יודעת, איך אפשר לבדוק את זה?"..
עניתי לה: "אני אהיה אצלך עוד שעה וניסע לבית קפה"..
היא ענתה שסבבה והלכתי להתארגן.. "
....
יפה, המשך :]
המשכתי לפרק שני ,
ועשיתי את זה יותר מסודר :]
לא אמיתי נכון ?!
אפילו לא קרוב למציאות אני מקוווה
😢😢😢
איזה עצוווווווווב ,ומרגגש ..
וזה לא אמיתיי נכוןן ???
