פרק ראשון
היינו כמה חבר'ה בסיפרייה.
חלק עשו עבודות, חלק סתם שיחקו בלי להתפס ע"י הספרנית.
עמדתי עם יוני, שיחקתי לו בשיער.
עומר- דורין, בואי!
הסתובבתי אליו.
דורין- לא!
המשכתי לשחק ליוני בשיער.
בנתיים כמה חבר'ה יצאו עליו.
הוא התקרב אלי וחיבק אותי.
עומר- אני רוצה לחזור..
לחש.
דורין- לא.
התרחקתי ממנו.
הוא עמד לידי, עד שביקש לצאת החוצה.
יצאנו, התרחקנו קצת מהסיפרייה.
עומר- אני רוצה שנחזור..
דורין- די עומר! אני לא רוצה!
עומר- למה? אני אוהב אותך!!
הוא חיבק אותי.
דורין- ואללה?
התרחקתי ממנו.
עומר- למה את לא רוצה לחזור?
דורין- כי לא בא לי יותר..זהו, די, נגמר!
מה הקטע שנחזור לפעם?
עומר- אני במין שטעיתי, לא הייתי בסדר, אבל למדתי מהטעויות שלי.
השתנתי. אני מצטער!
לא יועדת אם להאמין לו או לא.
דורין- עומר, גם אז חשבתי שאתה שונה, שהשתנית!
וכנראה שגם אני טעיתי, ולא בא לי לחזור על הטעויות שלי!
עומר- בואי..
הוא ביקש חיבוק.
דורין- עומר די!דבר!!
עומר- אני רוצה לדבר כשאת לידי.
דורין- אתה לא חייב שאני יהיה צמודה אלייך כדי לדבר!
הוא משך אותי לחיבוק.
התחיל לנשק את צווארי. התרחקתי.
עומר- זהו? סופית לא?
דורין- כן, סופית.
עומר- למה אבל? אני יודע שאת אוהבת אותי עדיין..
הוא המשיך למרות הכל.
כבר לא יודעת מה לחשוב.
אהבה או אובססיה?
דורין- אל תיהיה בטוח!
עומר- למה את ככה אלי?
דורין- תחשוב לבד!
עומר- אני לא יכול, אני צריך מישהי שתעזור לי!
דורין- זאת לא תיהיה אני..
עומר- אני רוצה שתבטיחי לי שתחשבי על זה בלילה..
דורין- אין לי מה לחשוב פה!
עומר- בבקשה!
אנשים, רק שהם מרגישים שהם מפסידים מישהו,
מבינים כמה שהוא היה חשוב להם.
חבל, שהם לא שמים לב כמה הם פוגעים באותו בן אדם.
אין לי דרך לדעת אם הוא באמת למד מהטעויות של עצמו.
ואני לא בטוחה שאני רוצה לדעת.
לפעמים, יש אנשים שמגיעה להם הזדמנות שנייה..
אבל לפעמים,
הזדמנות שנייה, היא עוד הזדמנות לעשות את אותה הטעות פעמיים
ואני? לא רוצה לטעות שוב.
אז כנראה שאני מעדיפה גם לא לדעת אם הוא השתנה או לא..
=\
---------------------------------------------
תגיבוו=]
אוהבת אתכם המוןןן3>
שבת שלוםםם




