-S- סיפור אהבה קצר -S-

לא אני כתבתי ..חשוב להזכיר 😊
אהבתי את צורת הכתיבה .
אני לקחתי מאיזה אתר ..
אני גם לא יודעת מי באמת כתב



פעם, בתקופה לא ידועה, במקום לא קיים, התחנן השטן בפני בית המשפט האלוהי, שאלוהים ידחה את הרעיון של האהבה. 'הרי אהבה היא רק לחלשים, אדוני." אמר הוא אז בקולו החלקלק, המתחזה, בעודו ממשיך לטעון בתוקף. "היא אובססיבית, מענה, גורמת לסבל רב. מה תועלת תביא היא לבני האדם?"
אז, במחווה מפתיעה ויוצאת דופן, הסכימו כל יושבי האולם עם דבריו של השטן והפנו עיניים לעבר כס השופט העליון בתקווה לאותה דעה מכובדת מאדונם.
אך אלוהים, קדוש יותר מאיי פעם, מכובד וגדול ונורא מכולם, סירב. "הרי איך יוכלו אנשים לחיות בעולם ללא אהבה?" הוא אמר, ושני יועציו המרחפים שעמדו משני צדדי כיסאו הלבן הנהנו במרץ להסכמה. "בני האדם, בניי, לעולם לא יוכלו להיות מאושרים בלי אהבה." אז חייך, והאולם הואר באור לבן כמו תמיד, כשחשף את תכונותיו הטובות. "כי אהבה, מענה, אובססיבית, וגורמת סבל ככל שתהיה, מובילה בסוף רק לתוצאה המשמחת האחת."
"ומה היא, אדוני?" אמר אז השטן בטינה מסוימת בעודו מביט מעלה, אל כס השופט העליון.
"אושר." אמר אז אלוהים בפשטות. ואז, עוד לפני שבאה הפסיקה האחרונה, ידע השטן שהוא מובס. כי הרי, אושר, עם כל הקשיים שיכולים להיווצר עד אליו, תמיד יגיע אליך בסופו של דבר. "לשטן, לא תוכל להיות שום דרך למנוע את זה."







"ד-נ-י-א-ל!"
דניאל ניערה את ראשה והביטה לעבר המורה להיסטוריה. היא צמצמה את עיניה והניחה את העט על גבי הדף הלבן, מתעלמת מעשרות הראשים בכיתה שהופנו לכיוונה, חלקם מלגלגים, חלקם פשוט משועשעים, והשיבה בקול מרוחק, כמעט לא קיים. "כן המורה?"
יהודית פרידמן שהשקיפה עליה בחדות ממקומה שליד הלוח בכיתה, אחזה ספר ענקי שנשא כתוביות מודפסות של "היסטוריה. חלק ב'".
"הוו. רק פשוט רציתי לדעת אם אני מפריעה לך לחלום על החלומות המטופשים שלך," היא אמרה בסרקסטיות ממקומה שליד הכיתה. כל הכיתה צחקה ברשעות, וכמה לגלוגים, מכוערים דיים, הגיעו לאוזני דניאל. היא בתגובה, הרכינה את ראשה ברכות אל דף המחברת וקרעה את הדף שבתוכו כתבה את הסיפור. אז, בהתקף זעם, קימטה אותו לכדור נייר ואחזה בו בחוזקה. הדחף המכוער מאוד שלה, לזרוק אותו על המורה, שבינתיים המשיכה בהרצאה הנרחבת שלה, היה חזק מנשוא. אבל אז, הרפו ידיה בעדינות, וכדור הנייר נפל לתוך הילקוט הפתוח שלה מבלי ששמה לב. היא רעדה כולה.
"פסס דניאל," לחש נער כהה שיער שישב לידה. על פניו היה חיוך מעט מאתגר, ספק מרושע. עיניה של דניאל פנו להביט בו בחדות. "אם תלקקי לי את הנעליים בהפסקה, אעשה אותך מקובלת ואהובה על כולם." הוא חייך שוב וצמצם את עיניו כאחד שהביא הצעה מפתה ביותר. דניאל, צמצמה את עיניה בציניות בחזרה.
"לך קפוץ מהגג אביאל," היא הפטירה ביובש.
"רק אם את תקפצי ראשונה, יקירתי." הוא החזיר בקריצה ופנה אליה קרוב יותר. "את לא מבינה, יפה קטנה, עכברוש מושלם שכמוך?" הוא התקרב אליה מספיק כך שהיה יכול ללחוש לה באוזנה. יהודית פרידמן, מבטה מרוצה משום מה, המשיכה בהרצאה הכוללת שלה על היסטוריה ולא שמה לב לכלום. "אם תיעלמי... לאף אחד לא יהיה איכפת."
דניאל הפנתה אליו את מבטה במיאוס ושתקה. אביאל לעומת זאת, הביט בה בחיוך מרוצה, כאחד שהשיג לבסוף את מטרותיו וחזר לדבר עם חברו בשולחן הקרוב.