פקחתי את עייני, השמש סנוורה אותי והאיצה בי לקום מן המיטה.
זה היה כמו כל יום רגיל שהתחיל ונגמר, הימים עברו וחלפו והכל היה נדמה כאילו לא השתנה אף פעם. הפשלתי את הפיג'מה שאבא קנה לי מתנה ליום הולדתי ה-16 והפכתי אותה במהירות כדי שאולי יהיה לי יום טוב יותר מכל יום אחר, כך אמא אומרת "אם תשאירי את הפיג'מה שלך הפוכה גם היום שלך יהיה הפוך" חשבתי לעצמי בראש וחייכתי.
כמו כל יום שגרתי אחר, לאחר שפקחתי את עיני ניגשתי אל האמבטיה לרחוץ את פני ולצחצח שיניים, התלבשתי, התאפרתי, התבשמתי, כלום לא היה חדש.
הסתכלתי במראה וליטפתי את פני ומיד מחקתי את הדמעה שהתקרבה לפתח עיני ורצתה לצאת.
הוצאתי מהמגירה את השרשרת שאבא קנה לי, כמו כל שרשרת אופיינית שאבא יכול לקנות, שרשרת לב. התבוננתי בה והנחתי אותה על צווארי, חייכתי, הרגשתי יפה.
יצאתי אל הפרדס שהיה קרוב לביתנו והסתובבתי בין עצי התפוזים וקטפתי לי כמה, הטעם של התפוז היה טעם עסיסי במיוחד בדיוק כמו שאני ואמא אוהבות לאכול בכל יום שבת בצהריים.
קטפתי גם לאמא אחד, כדי שלא תהיה מקופחת ותכעס למה אכלתי לבד "מי שאוכל לבד מת לבד" צחקתי לעצמי כאשר בדמיוני עולה התמונה של אמא בדברה נוספת ששמעה והתלהבה ממנה.
בעודי הולכת על השביל עם המעיל האדום שלבשתי במיוחד בשביל יום זה הרגשתי ממש כמו כיפה אדומה, הלכתי ושרתי ורקדתי, הרגשתי טוב מתמיד, חייכתי וצחקתי לעצמי.
המשכתי להתקדם לאורך השביל הארוך מדמיינת את הסלסילה שהביא לסבתא עם דברי המתיקה והמאפים הטובים שאמא הכינה והקדיש לה שיר מיוחד שאבא כתב לכבודה.
ואני ישים לה תמונה של כל המשפחה שלנו מחובקת יחד כדי שתדע שיש דבר כזה משפחה מושלמת וזה אצלנו.
המשכתי להתקדם בשביל הארוך לעבר גינה שעם הזמן התקרבה והתקרבה, החיוך והצחוק הפכו לדמעות והיום היפה נהיה כולו עצוב.
"הבאתי לך תפוז" אמרתי לאמא והנחתי לה אותו על המצבה.
"חשבתי שאם נאכל ביחד גם נמות ביחד, אבל אמא למה זה לא קרה?" המשכתי לומר לה בכאב והרמתי את קולי אולי אם אני יצעק היא תשמע.
"אבא, כתבתי לך שיר" חייכתי וליטפתי את קברו שהיה מונח ממש לידה.
"כתבתי לך בו על ילדה בשם כיפה אדומה, היא הייתה הולכת בשביל הארוך בדרך לבית של סבתא שלה אחרי שאמא שלה שלחה לה דברי מתיקה ומאפים" חייכתי אל אבא והמשכתי לקרוא
"אבא של כיפה היה שולח לה בכל פעם שיר שכתב וכיפה הייתה לסבתא שלה אותו מקדישה, אבא, כתבתי לך שיר על ילדה שגדלה במשפחה מאושרת. היא הייתה מספרת לסבתא שלה עד כמה המשפחה שלה מושלמת" עצמתי את עייני ונשכבתי על הקבר כמו כל יום רגיל, השמש הייתה חזקה, כי לא היה מה שאותה יסתיר, הבית שלי היה עם הורי אבל בתור ילדת רחובות,
"אמא חבל שאין באמת פרדס ואני צריכה לגנוב מחנות ירקות" לחשתי להורי בכל יום סיפורים אחרים, כדי שאני לא ירגיש בודדה וכדי שלהם לא יהיה משעמם.
אבל הייתה לי בראש שאלה אחת ויחידה שלא עזבה אותי אף פעם והדהדה לי בראש כל יום מאז היום המר, מי האיש הזה ששתה ולא היה איכפת לו בכלל שבאוטו שמלפנים יושבים ההורים שלי.
תגיבוווו במלוא הרצינות גם תגובות ביקורתיות ותגידו לי איזה קטע יותר אהבתם..
את הקטע הזה או הקטע "שלום"
תודה =]
-זוהר-
יפפפפה,😊
אבל אני אהבתי את השני ,
כאילו קראתי אותו ולא יכלתי להפסייק כ"כ סוחחחחחף !!
😊
אין לי מילים ..
אין על מה לתת ביקרוורת !
ואני כ"כ אהבתי תקטע הראשון .. "שלום"
מכל הבחינות .
כ"כ מדהים שזה לא ייאמן !!
סבבבההה תודה, לקחתי לצומת ליבי =]
לפי דעתי "שלום" יותר יפה וגם הרבה יותר מתאים לתחרות.
אבל אל תביני אותי לא נכון, גם הקטע הזה מתאים כשלעצמו.
מה שכן, שוב, את צריכה לעבור על ההגייה של המילים וכאלו.
לדוגמא: לא אומרים 'ישים', אלא 'אשים'.
בהצלחה , שוב, בתחרות 😊
"הבאתי לך תפוז" אמרתי לאמא והנחתי לה אותו על המצבה.
רק אז הבנתי..- כ"כ עצוב :|
סוחף ומרגש, פשוט מדהים!!
אני אישית אהבתי יותר את הקטע "שלום"..
אין מילים כמה שהכתיבה שלך מושלמת
^ מסכימה איתה..
הסוף ריגש אותי 😢
פשוט מדהיםם
זורי את ממש ממש מוכשרתת
אל תפסיקי לרשום
ולפי דעתי גם "שלום"
אוההההההההההבת..
מור'צי 😊
מ ד ה י ם !
ריגשת, ממש בכיתי !
ושתדעי, אני לא מגיבה לכל דבר שמוציאים פה ..
היצירתיות שלך באמת מיוחדת !
בהצלחה בתחרות😊
זה נורא יפה,
אבל אין בכלל מה להשוות אותו ל"שלום" ...
יאוווו תודה לכל המגיביםםם =]]]]
QUOTE "הבאתי לך תפוז" אמרתי לאמא והנחתי לה אותו על המצבה.
רק אז הבנתי..- כ"כ עצוב :|
סוחף ומרגש, פשוט מדהים!!
אני אישית אהבתי יותר את הקטע "שלום"..
אין מילים כמה שהכתיבה שלך מושלמת
😊
בהתחלה לא הבנתי למה את מזכירה כ"כ את אמא ואבא בכל משפט שני
והתחלתי לחשוב ולשער דברים עם הראש הפסיכולוגי שלי,
עד שהבנתי את העלילה לעומקה.
מדהים, כל הכבוד על החשיבה, הכיוון, היצירתיות
ו... שאף אחד לא ידע צער שכזה 😢
