באמת , הקטע הזה הוא קטע ששווה לקרוא אותו
ולהשקיע בו 5-10 דקות מהזמן שלכם ..
כדי להבין את משמעותו ..
תהנוו😊
אווהבת
הילד עם העיניים המקולקלות -
מחלת העיניים שלי הייתה מאוד נדירה.
העיניים שלי לא הצליחו לראות את הצבע שבעולם.
ואני, הילד עם העיניים המקולקלות, הייתי עצוב.
כל מה שיכולתי לראות היה אפור.
מחלת העיניים שלי הייתה מאוד נדירה.
העיניים שלי לא הצליחו לראות את הצבע שבעולם.
כשהייתי ילד קטן, הראייה שלי הייתה מושלמת.
אני זוכר איך ההורים שלי היו לוקחים אותי לפארק לשחק עם הכדור האדום
על הדשא הירוק מתחת לשמיים הכחולים והעננים הלבנים .
אלה היו זמנים נפלאים, כשהכל היה צבעוני ויפה.
בגיל צעיר חליתי במחלת עיניים נדירה.
הרופאים עדיין לא יודעים איך זה קרה.
החל מאותו רגע, כל מה שיכולתי לראות היה אפור.
ניסיתי ללבוש משקפיים משוכללים, אך הם נפלו עם כל תזוזה קטנה.
ניסיתי את כל המסגרות והצורות השונות, אך ללא תועלת.
ניסיתי עדשות מגע, אך העיניים דחו אותן.
ניסיתי ללכת למומחים, אף אחד לא באמת עזר.
ניסיתי את כל סוגי הניתוחים, אך כולם כשלו.
שנים של מחקרים על ידי הפרופסורים הגדולים ביותר לא הניבו פרי.
פרויקטים גרנדיוזיים בעלי תקציבי ענק לא הצליחו למצוא את המרפא.
ואני, הילד עם העיניים המקולקלות, הייתי עצוב.
כל מה שיכולתי לראות היה אפור.
הדשא בפארק, הפרחים בגינה, הציפורים בשמיים, הגלים בים,
הילדים בגן, העצים הגבוהים, השמיכה שלי, הדובי שלי,
ואפילו החברים והמשפחה שלי – כולם אפורים.
שנאתי את הצבע הזה.
סבלתי כל בוקר מחדש בידיעה שברגע שאני אפתח את העיניים ,
כל מה שאני אראה יהיה אפור.
לא יכולתי יותר, רק רציתי לחגוג את הצבעוניות שבעולם כמו כל שאר הילדים.
יום אחד אף התעוררתי בבוקר והתחלתי לבכות.
לא הסכמתי לפקוח את העיניים. אמרתי לעצמי שאני מעדיף לא לראות כלום ,
מאשר לראות שוב את הצבע האפור.
כך שכבתי לי במיטה עד שאמא הגיעה והרגיעה אותי קצת.
היא אמרה לי שאני ילד גדול וחזק,
ושאני צריך בכל זאת לקום וללכת לבית הספר.
גררתי את עצמי לשירותים לשטוף את הדמעות בעיניי שעדיין לא הספיקו להתייבש,
ואז לראשונה מאז התעוררות המחלה, ראיתי צבע.
אותן דמעות בעיניי, היו צבעוניות. זה היה הצבע הכי יפה שראיתי בחיי,
אותן דמעות היו בצבע זהב.
באותו רגע קסום, הייתי מאושר.
אך לאחר דקות אחדות,
הדמעות יבשו ועולמי חזר להיות אפור.
ככה עברו להן השנים, כשהצבע האפור שולט בחיי.
כבר התרגלתי אליו, פיתחתי אדישות כלפי העולם,
כבר לא היה אכפת לי משום דבר, כי ידעתי שתמיד,
לא משנה לאן אפנה, הכל יהיה אפור.
שנאתי את החיים, זוהי לא הייתה המציאות שרציתי לחיות בה...
הרגשתי כל כך חסר ערך בעולם...
תמיד שמרתי הכל עמוק בלב, כי לא הייתה לי תקווה.
לפעמים אף שיקרתי ותיארתי לאנשים את כל הצבעים הנפלאים שאני רואה,
רק כדי להרגיש את תחושת השייכות הנכספת.
זוהי הייתה הדרך שלי לחוות, אפילו אם רק לרגע אחד,
את אותה נגיעה של אושר.
בוקר אפור אחד, בעודי קורא את העיתון,
נתקלתי בכותרת ענקית:
קבוצת חוקרים טענה שסוף סוף מצאה את הגורם למחלה.
לטענתם מקור הבעיה אינו בעיניים, אלא בלב.
האטימות בלב גורמת לעיניי האדם לראות הכל בגוון אפור.
הם טענו שעל מנת להירפא, צריך לעבור ניתוח לב פתוח.
אחרי כל האכזבות שחוויתי בחיי, לא האמנתי להם.
המשכתי לדפדף בכותרות העיתון בזלזול מוחלט.
שנים על גבי שנים של אטימות גרמו לי לאבד את האמונה לחלוטין.
פשוט לא האמנתי שאוכל לראות שוב את הצבע שבעולם.
צריך המון אומץ כדי לפתוח את הלב,
ובעודי חסר אמונה, לא הצלחתי לאזור את אותו אומץ.
ואני, הבחור עם העיניים המקולקלות, הייתי עצוב.
כל מה שיכולתי לראות היה אפור
יום אחד, בפינת רחוב צר, חזיתי במחזה מדהים.
כנגד הקיר ישב לו זקן נסער, כשידיו מסתירות את פניו.
משום מה הסתקרנתי לגבי אותו זקן,
ניגשתי אליו בנעימות ואמרתי שלום.
באותו רגע הזיז הזקן את ידיו ,
ונוכחתי לראות שהדמעות שיצאו מעיניו -
היו בצבע זהב.
בקולו החלש הוא סיפר לי שהמחלה תקפה גם אותו.
גם הוא מסוגל לראות רק אפור.
באותו רגע גם אני הזלתי דמעה.
בפעם הראשונה מזה שנים הרגשתי שאני לא לבד.
התיישבתי לידו והתחלנו לדבר.
בהתחלה היה לנו קצת קשה,
מפני שהתבייש לענות על רוב שאלותיי,
אך במהרה הקשר בינינו התהדק.
הוא סיפר לי על כל חוויות חייו ,
ועל כמה שהוא היה מאושר לפני שתקפה אותו המחלה.
הוא סיפר שבכל שבת היה נוהג לשבת על שפת הנהר ,
ולהנות משלל הצבעים שמקיפים אותו.
בשלב מסוים הוא התחיל למרר בבכי,
והרגשתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא להיות שם לצידו,
לחבק אותו, ולעזור לו לעבור את הרגע הקשה.
קירבתי את הזקן אליי, הסתכלתי לתוך עיניו העייפות,
ואפילו בלי להבין מה אני עושה, בלי לחשוב על זה,
בלי שום ידע מוקדם, ע"י נגיעה אחת בליבו,
הצלחתי להחזיר את הצבע לעיניו.
באותו רגע , כאילו פתאום, הרגשתי פיצוץ.
הרגשתי את הדם הזורם בעורקיי.
משהו קרה שם. משהו בליבי השתנה.
אותו שינוי מיוחל שלו חיכיתי שנים. פתאום הכל התעורר לחיים.
יכולתי לראות שוב את שלל צבעי הקשת.
השמיים הפכו כחולים, העננים הפכו לבנים,
הדשא הפך ירוק, והעתיד נראה ורוד מתמיד.
החיוך שעל פני הזקן היה הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי.
מאז אותו יום, הזקן מסוגל לראות את הצבעוניות שבעולם.
הוא חזר להיות מאושר !
ואני, אותו ילד עם העיניים שהיו מקולקלות,
הבנתי את ייעודי בחיים.
אני רוצה לעזור לאנשים לפתוח את הלב,
ולהחזיר להם את הצבע לחיים.
תבינו שצריכים להנות מהחיים , אנחנו צריכים להגיד תודה לה',
שאנחנו רואים הכל צבעוני , שאנחנו בריאים , שיש לנו את החיים האלה בכלל
הכל זה מתנה ..
😊 אלוהים תודה רבה לך
אחד הסיפורים הכי יפים שקראתי בחיים שלי
כל כך אהבתי את הרעיון של הסיפור
את ההמחשה על החיים
את העזרה לזולת
את ערך החיים
את האהבה לעולם
אהבתי כל פרט בסיפור הזה
כי הכל נכון וכל כך מציאותי.
הכל משקף את מה שעובר עלינו בחיים.
תודה שהבאת לנו את הסיפור המקסים הזה.
אוהבת אותך ברי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מורני , בכיף נסיכה !
אוהבת 3>
קרן ^
סיפור מדהים ומרגש!
ואנשים החיים הם מתנה (:
שמחו על שקיבלתם אותם...
אכן כן החיים הם מתנה!!!
סיפור מדהים!
אהבתי ממש ממש!!!!
QUOTE (ADIDUSHIT @ 05/03/2008) סיפור מדהים ומרגש!
ואנשים החיים הם מתנה (:
שמחו על שקיבלתם אותם...
😛
מכירה (: סיפור בעל מסר מדהים.
הסיפור די קיטצ'י לדעתי ..
סיפור מדהים ,
עם מסר כ"כ משמעותי (:
בכיף ..[:
ושחר הכל לפי דעות , חח3>
אווהבת אתכן (:
QUOTE (לילוווווש @ 05/03/2008) סיפור מדהים ,
עם מסר כ"כ משמעותי (:
כ"כ אהבתתי ~
מדהיים ..@
QUOTE (-שחרווניי- @ 05/03/2008) הסיפור די קיטצ'י לדעתי ..
אבל יש בו משהו נחמד
QUOTE (נאפי @ 05/03/2008) אחד הסיפורים הכי יפים שקראתי בחיים שלי
כל כך אהבתי את הרעיון של הסיפור
את ההמחשה על החיים
את העזרה לזולת
את ערך החיים
את האהבה לעולם
אהבתי כל פרט בסיפור הזה
כי הכל נכון וכל כך מציאותי.
הכל משקף את מה שעובר עלינו בחיים.
תודה שהבאת לנו את הסיפור המקסים הזה.
אוהבת אותך ברי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
תודה בריי=]
