היא בדיוק מכבה בדיל סיגריה לאחר ששואפת את השאיפה האחרונה.
" למה התרנגולת חצתה את הכביש?"
לפתע היא אומרת.
"אה?"
"למה התרנגולת חצתה את הכביש ? מכיר את הבדיחה?"
אמרה בחיוך משועשע.
"כן בטח, בשביל להגיע אל הצד השני" אמר.
" בדיחה גרועה" הוסיף והמשיך להביט במחשב.
" זה בדיוק כמו עם הסיגריות האלו"
היא קורעת את השתיקה שנוצרה.
" מה? אני לא מבין למה את מתכוונת"
אמר והפעם עזב את המחשב והסתובב אליה.
"תראה, אתה גר בצד אחד של הכביש, ובכדי להגיע לבית שלך אתה חייב לעבור את הכביש.
כביש אפל, חשוך, כביש בו הרוח שנושבת בחוזקה מונעת ממך לשמוע את רעש המכונית המתקרבת "
אמרה והוא כבר הקשיב לה דרוך כחייל.
".. מכוניות לא עוברות שם לעיתים קרובות, אך כשהן עוברות הן עוברות במהירות.
כל לילה אתה עובר את הכביש, כל לילה בו אתה עובר את הכביש הסיכויים שאחת המכוניות האלו תפגע בך – גדלים. המכוניות האלו הן הסרטן, מכוניות גדולות וכבדות, מכוניות שאם תתקל בהן במשך חציית הכביש אתה מת"
" אני עדין לא מבין, אז למה לי להמשיך לחצות את הכביש? "
הוא אמר, ממש נכנס לתוך המשל החינוכי שהתחילה לספר.
" אין אפשרות אחרת, הדייסה שבישלת כבר מונחת על השולחן בביתך, ואתה מוכרח לאכול ממנה.
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא להימנע מלגור בצד הלא נכון של הכביש, ובכך לא תצטרך לחצותו במשך כל לילה"
" עכשיו אני מבין "
אמר לה בחצי חיוך.
היא מוציאה עוד סיגריה מכיסה ומדליקה אותה, שואפת עמוק אל תוך הריאות ומוציאה באיטיות.
" שלא תעז להתחיל עם זה כן ?! "
" מה פתאום" הוא מחייך ובוהה בסיגריה בגועל.
" אבל למה את לא מפסיקה? "
" אני ?" אמרה והביטה בסיגריה בעודה משחררת אוויר מהול בעשן מהריאות.
" אני כבר כבלתי את רגליי לצד הלא נכון".
( הרעיון בא מתוך הספר " האדם הזקוף" של מייקל מרשל )
