את בורחת, כאילו שדים רודפים אחרייך.
את רצה ועליו הסבוכים של יער האכזבה פוצעים את פנייך וגורמים להן לדמם.
ואת ממשיכה לרוץ, כאילו אין מחר.
רצה ורצה ורצה ורצה, עד שכבר כואב לך בצד, מרוב מאמץ.
נדמה לך כי כבר אין לך אוויר, והעולם כולו מסתחרר עלייך.
את נושמת שתי נשימות עמוקות, ומשחררת את האוויר בקול גדול.
את מרגישה הקלה.
את ממשיכה לרוץ, ולרוץ, ולרוץ, וכבר שכחת מי רדף אחרייך.
את מביטה לאחור ורואה אך ורק סבך עלים ירוק ומדמם, את דמך שלך.
את מתיישבת לרגע על האדמה הלחה, ולוקחת חופן אדמה בידייך.
את ממששת אותו וריח אדמה טרי אופף אותך.
ושוב את קמה על רגלייך, וממשיכה לרוץ.
רצה אחוזת אמוק, ללא כיוון וללא דרך, נותנת לרגלייך ולכאבך לשאת אותך.
נותנת לעצב להדריך אותך.
את מתחילה לשמוע קולות מים זורמים ונפשך צמאה לנווה מדבר,
כזה שירגיע ויגן עלייך מכל רע.
את ממשיכה לרוץ וקולות המים מתחזקים.
נפשך כמהה אליו, את מרגישה שאת לא מסוגלת בלעדיו.
את רצה ורצה, עד שנחשף לפנייך מפל מים המתנשא על גובה רב,
ומעיין קטן שאליו המים מתנקזים.
את יושבת על גדת המעיין ונבהלת.
זו בבואתך שמשתקפת במעיין.
בבואתה של האהבה.
--------------------
קטע לא הכי ברור, אבל ככה יצא😊
מעניין לשמוע מה דעתכם ועל מה אתם חושבים שהקטע...
יום מדההההים שיהיה 😊 😊




