ל***** שלי ;
ישנם רגעים שאני מחליטה שזהו . אני עוזבת את הכל, אותך ואת כל הרגשות .
באותם רגעים אני מחליטה שאני לא רוצה שום קשר איתך, להפסיק לדבר איתך, לסמוך עליך, לאהוב אותך, לרצות אותך, לחשוב עליך . לעזוב כל דבר שקשור אליך .
ואז, לא מספיק לעבור לו עוד רגע ואני מבינה שזה בלתי אפשרי, פשוט לא הגיוני.
כבר תקופה לא קצרה, תקופה לא מבוטלת שהפכת להיות חלק ממני .
אני לא רואה את עצמי חווה חוויה כלשהי כאשר היא טובה או רעה וש**** לא ידע עליה.
אני לא חושבת שיש מישהו שמכיר אותי כל כך טוב כמוך. אני לא חושבת שיש מישהו שנותן לי הרגשה טובה כמוך. אני לא חושבת שיש מישהו שרק עם מילה טובה את שלו יעביר לי את כל ההרגשה הרגע שעוברת עליי באותו רגע, כמו שרק אתה יכול לעשות . אני לא חושבת שיש מישהו שיעמוד לצידי בכל רגע נתון שאצטרך , כמוך .
אני לא חושבת, בעצם אני בטוחה שאין מישהו שיכול להשתוות אליך, אין עוד אחד כמוך בשבילי.
נכון, אולי באמת אסור להשוות, וזה לא טוב, אבל אני לא יכולה, פשוט לא מסוגלת, אתה יחיד במינו, מיוחד ורק בשבילי.
כשאני איתך אני מרגישה שעולם נעצר, הכל פתאום נעלם, ורק אני ואתה קיימים. אתה יחיד, מיוחד האחד בשבילי, זה ברור לי לחלוטין .
אני מרגישה הרגשת פספוס שלא ניתנת להסבר על כך שפעם רצית ואני לא, שפעם אהבת ואני לא.
והנה, כמו שאומרים הגלגל מסתובב לו ועכשיו גם אני רוצה אותך .
ושוב, מגיע זמן ההחלטה, מה לעשות, מה להחליט, את מי לשאול, להתייעץ איתך או להחליט לבד מה טוב בשבילי..?
ואז מגיעים אותם רגעים בהם אני חושבת שעדיף בלעדיך, אתה לא יכול, ולא בטוח בכלום, ואני לא יכולה להיות בסימן שאלה.
יהיה לי כל כך קשה בלעדיך, בלי העצות, הרגעים, בחיבוק, הליטוף, החיזוק.
יהיה לי כל כך קשה בלעדיך **** .
ועם אותם רגעים, אלו אני חושבת שלא אוכל בלעדיך, שלא כדאי לעזוב אותך לתמיד.
הפכת לחלק יותר מידי גדול ממני, חלק בלתי נפרד ממני, חלק חשוב ממה שעושה אותי .
ואז מגיע אותו רגע = > במה לבחור, מה לעשות.. מה להחליט ?
כל מה שלא אעשה אבחר אחליט תדע, אתה תמיד תהיה חלק בלתי נפרד ממני ..
כל מה שאי פעם אמרת לי חקוק לנצח במוחי .
כל מה שאי פעם עוררת בי חרוט לנצח בליבי .
אוהבת אותך, תמיד
רותם .
[ מטעמים אישיים אני לא מפרסמת את שמו ובמקום שמו ישנן 4 ****]




