סיוו..אני לא ממש יודעת אם את קוראת את זה..
אבל אני בכל זאת אכתוב.
מה אני מרגישה!
לפעמים שאני אומרת לעצמי שאני כן יכולה לומר לך,אבל
לא באמת אני יכולה.
אני רוצה לומר לך לספר לך אבל לא מצליחה ..
אני אוהבת אותך ולא אשכח מי את ומה את היית בשבילי או מה את עדיין בשבילי.
ואני לא רוצה לשכוח.
יש דברים שאי אפשר לשנות בחיים,אבל כל זה גם יכול לפעמים להשתנות...
אני יודעת שאת כועסת,ואני גם יודעת שאת מאוכזבת אבל סיווונע...
אני ניסיתי,רציתי רק לדבר לספר להזביר אבל את?! את לא הקשבת.
אני זוכרת את היום בו הכרנו,בו שהתכתבנו..
זה היה גם יום אביבי היה חופש "גדול"
ישבתי בביתי הקץ,הוא פתאום נשלח אלי שיחה שלך ושל סילבי.
דיברנו,דיברנו ודיברנו.....ואז צחקנו.
ולא היה יום שלא דיברנו.
ולא היה יום שלא צחקנו.
והיה יום שלא הבנתי אותך שאמרת " אנחנו בכיתה הקטנה בהפסקות" ואז הסברת לי.
והבנתי ^ ^
ווכככה התחילה החברות שלנו,ככה התחילה גם השנה של הבצפר
הינו צוחקות ומתווכחות וגם צוחקות על הצחוק החמור שלי ...
אבל הכל זאת אין לי ממש מה להגיד עוד..
רק לומר לך שאני אוהבת אותך ומצטערת,ומתגעגעת כל שנייה
כל דקה וכל חצי מייה..-איכשלא כותבים ת'זה-
אוהבת רותמע בוביק החמור שלך 😊
והוספתי כמה דברים שהכנת לי ^ ^
