כאילו כתבת את זה עליי..
עד שסוף סוף היה זמן שהצלחתי איכשהו להתגבר על זה.. זה פשוט צובט בלב. =/

לא משנה כמה חברות יהיו לי עכשיו.. והתחברתי עם 3 בנות שנהינו חברות ממש טובות..
אותה חברה תמיד תשאר בלב..

בעיקרון אנחנו כן רבנו ואז השלמנו.. ופשוט זה לא חזר למה שהיה..
כאילו אני אומרת לה שלום.. ואנחנו יכולות לראות אחת את השנייה בבית ספר/ברחוב ולשבת ולדבר כאילו אנחנו החברות הכי טובות בעולם.. ואז שנייה אחרי אפילו לא להתקשר אחת לשנייה.

חסר לי העובדה שאני יכולה להתקשר אליה בכל שעה ושהיא תהיה שם.. בכלל שאני יכולה לספר לה הכל על הכל.. ועם החברות החדשות יש תחושה של חוסר פתיחות לספר להן על הכל.. לעומתה שהיא הייתה מבינה אותי הכי בעולם.. היא גם תמיד ידעה לשאול את השאלות הנכונות ולייעץ באמת הכי טוב בעולם.. ויותר מכל את העובדה שהיא ידעה שלפעמים לא צריך לדבר על הכל.. ויש דברים שלא צריך לשאול.. היא ידעה לקבל את זה הכי טוב בעולם..

אני כל ך מתגעגעת.. אבל עכשיו לה יש את החברות שלי ולי את שלי.. לה יש את החיים שלה ולי את שלי.. ולצערי הם לא מתחברים..
ואולי אולי אני פשוט לא חסרה לה כמו שהיא לי =/