ולפתע פתאום, בלי שום התרעה מוקדמת
בלי לרצות, או לקוות
בלי לדעת או לאהוב
את עמדת שם, מול אותו הים..
הים הרחב, הגדול
אותו הים שנראה לך כחול.
החלטת שאין לך עוד תקווה בלעדיו,
שגם במותו את רוצה אליו
את מתקדמת, צעד ועוד צעד
ועם כל צעד חולף במוחך עוד רגע שלכם ביחד
עוד חוויה ראשונית שעברתם יחדיו
עם כל צעד את חושבת עליו .
לא חושבת על שאר הסובבים אותך
על אלו שאת חשובה להם ואוהבים אותך.
שיכאבו את תוצאות מעשך.
עם כל צעד עוברות בראשך מחשבות ורגשות,
אותן אהבות שתמיד היו לך ומעולם לא העזת לספר לו
עם כל צעד את רק חושבת עליו
על מותו הפתאומי והלא צפוי
על כאבך במותו זה,
על הגעגועים אליו,
על הרצון להיות איתו שוב במהירות.
ועל האהבה הגדולה והארוכה שלכם, שנקטעה ברגע, באותו רגע שהודיעו לך שזה קרה..
עם כל צעד שאת מתקרבת לאותו הצוק שעומד מולך, ובמחשבותייך קורא לך, להתקרב אליו כמה שיותר קרוב, שתוכלי להביט לים הגדול, המפחיד, המצמרר.
עם כל צעד עוברים בך חששות אך את לא מוותרת.
מתקרבת, ' מקשיבה ' לצוק מתקדמת אליו, בצעדים איטיים.. צעד אחר צעד.
ועוד צעד , ואת חוששת
ועוד צעד ואת חושבת
ועוד צעד ואת מפחדת..
ממש מתקרבת,
ולבסוף, קופצת [בוווווווווווווום !]
ובשתיקתך את למעשה צועקת.. "אני באה אליך, אנחנו שוב נהיה יחד.."
ועוד צעד..
ואת איתו.. יחד, שם למעלה, משגיחים על כל אלו שאתם חשובים להם..
שומרים עליהם והכי חשוב.. אתם יחד..
ועוד צעד..




